ב' תשרי תשכ"א

יום ב' דר"ה

לאחר ההתועדות הכריזו שתחילה יברכו ואחר כך יהיה המאמר. אחרי ברכת המזון עמד הרבי וכל הקהל הסתדר בשורות לקבל כוס של ברכה, והתחילו לנגן את הניגון בעל ג' בבות של הבעש"ט, הרב המגיד ואדמוה"ז, ניגון הקאפעיליא לאדמו"ר האמצעי, "ימין ה' רוממה" להצ"צ, ניגון "איינס צוויי דריי פיר" להרבי מהר"ש - וכשהגיעו בו לקטע אחד, לא הניח כ"ק אד"ש להמשיך הלאה אלא חזר כשלושים פעם בדביקות על ידי דפיקה בידו על השולחן, וכשהפסיק לעשות תנועה בידו ידעו שצריכים כבר להמשיך הלאה, וכולם המשיכו לשיר לפי הניצוח של אד"ש. אחר כך ציוה הרבי לר"ש זלמנוב לשיר את ניגון הבינוני... אד"ש ישב כל הזמן בלא נענוע, כשעיניו עצומות בדביקות.

לפתע אמר להרב מענטליק משהו והרב מענטליק הכריז: מי שעוד לא קיבל כוס של ברכה, שילך לקבל. ואכן, היו כ-20 איש שלא קבלו. בסוף השורה צעד על השולחנות יהודי מגולח (זהו איש פשוט אשר הרבי קרבו ליהדות, ומאז תמיד בא אל הרבי) וניגש לאד"ש כשהוא פושט את ידו והרבי נותן לו את ידו בחיוך. הוא מקבל את כוסית היין ונותן עוד פעם ידו לשלום וצוחק ונהנה, כשהוא מהדק את ידו של הרבי בחוזקה ובתמימות, שותה את הכוסית ועושה בידו תנועה של הצדעה לרבי. מובן שכל הקהל צחק מאד וגם הרבי חייך וצחק. אחר כך אמר אד"ש בשקט אודותיו: "ער איז זיך מחיה" [=הוא גורם הנאה לעצמו] (כך ספרו לי אם כי לא שמעתי)... והתחיל אד"ש לנגן "כי בשמחה".