ו' מרחשון תשנ"ג

מתוך יומן 770
יומן 770

יום שני ו' מר-חשון - תענית שני קמא

עפ"י קריאת רבני ליובאוויטש, נתקבל בכל ריכוזי אנ"ש יום זה לתענית שעות, להחיש את רפואתו הקרובה והשלימה של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח.

בתפילת שחרית אמרו את הסליחות לשני וחמישי ואת ה"אבינו מלכנו" הארוך.

היום היתה זו הפעם הראשונה מאז ח"י אלול, אשר בקריאת התורה, במנין של התמימים, בזאל למעלה, לא פתחו את הדלתות הפונות לחדרו של הרבי, וכפי שנאמר ע"י המזכיר, שעדיין לא מוכנים. אך בסיום התפלה, בשעה 11:00 לערך, הודיע הריל"ג שיערכו עתה את הקריאה. וכך הווה.

חלק גדול מתלמידי הקבוצה נוסעים היום לאה"ק, לאחר שקיבלו תשובה מעודדת וחיובית מכ"ק אד"ש, לפני כשבוע. התשובה באה לאחר שמספר בחורים שאלו בשמם של חבריהם תלמידי הקבוצה: "למה נגרע", לאחר שזה למע' משבעה חדשים בשנת ה'קבוצה' שלהם לא זכו לראות את כ"ק אד"ש, ואילו עכשיו, בעת שובם ארצה, החלו הגילויים, וע"כ מבקשים הם רשות להישאר שנה נוספת בחצרות קדשינו. הם כמובן לא שכחו לציין שהדבר גובל בבעיות צבאיות. אך כ"ק אד"ש הניד בראשו הק' לשלילה, ופירושו של דבר, שצריכים לחזור לאה"ק כפי התכנית.

ופני לא יראו - הראהו קשר של תפילין

בשעה 11:17 לערך ירד א' מהמשמשים והודיע שיכינו שליח ציבור שיגש לעמוד. הקהל הופתע לגמרי, והלויפעניש [=ריצה] היה גדול. בדקות הראשונות עוד לא הי' ברור מה הולך לקרוא, ובעוד הקהל חושב שמדובר רק על קריאת התורה, יצא כ"ק אד"ש (ביוזמתו) אל החדר המיוחד, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. הריל"ג הורה להתחיל בהודו והש"צ הי' יוסף שי' ערנטריי.

בינתיים המשיכו לרוץ ברחבי השכונה ורבים מהתמימים שכבר התפללו במנין ה(לא) רשמי שהי' בזאל למעלה והיו בדרכם ללימודים ב'חובבי-תורה', רצו בחזרה לבית רבינו. הש"צ הי' הת' ישראל יוסף שי' ערנטריי והתפילה ארכה כארבעים דקות. בעת ק"ש לקח כ"ק אד"ש את הציציות בידו הק' והעבירם על ב' עיניו הק' ונישקם כרגיל ממש, ובעת אמירת תחנון הכה כ"ק אד"ש בידו השמאלית על ליבו. חדי העין יכלו לראות את המלך עטור בטו"ת.

במנין זה לא אמרו את הסליחות, ועם סיום התפילה הורידו את הוילונות וכ"ק אד"ש יצא לחדרו. הפעם לא זכינו ל'לראות ולהיראות'.

כולם ציינו בשמחה, שמאז ז"ך אדר זהו השחרית הראשון בימי חול שכ"ק אד"ש יוצא להתפלל עם העולם.

בשעה 4:15 לערך, התקיים במזרחו של בית הכנסת, המנין הרשמי של אלו שהשלימו את התענית (בה"ב). במנין גם קראו 'ויחל' וכו'.

לאחר שלאחרונה זכינו כמעט מידי יום להתפלל עם כ"ק אד"ש את תפילות מנחה ומעריב (ולצפות מראש אי-אפשר), מחכים כולם לדקות האחרונות לפני השקיעה, ורק אז, באם "לא זכו", מתפללים את תפילת המנחה. גם היום חזר סיפור זה ע"ע, אך לפועל, בעוד השמש נוטה לשקוע, הגיעה (בשעה 4:48) הודעה מבוהלת ע"י א' המשבקי"ם, ש"בתוך דקות יצא כ"ק אד"ש לתפילה". מנחה או ערבית, עדיין לא ברור, אך בתוך זמן קצר התמלא 770 בהמוניו.

תוך שלושה דקות יצא כ"ק אד"ש אל החדר המיוחד, והריל"ג פתח את החלון השלישי ואמר: "אשרי". מיד מצאו חזן שעדיין לא התפלל מנחה, ובסיום התפילה החלו בתפילת ערבית. לאחר תפילת ערבית, שאל המזכיר בדבר צאתו כל כ"ק אד"ש למרפסת "לראות ולהיראות", ונענה בחיוב. התריסים הורדו, ולאחר כדקה יצא כ"ק אד"ש אל המרפסת.

עם פתיחת הוילון הביט כ"ק אד"ש לשמאלו. הקהל ניגן "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" וכעבור שניות מספר החל לעודד בחזקה עם ראשו הק' (כפי שהי' בשבוע האחרון). משך זמן שהותו הי' אמנם קצר יחסית - דקה וחצי, אך מאידך, התנועות והעידוד היו חזקות ומהירות לפי ערך, בדומה ליום א' שעבר. לסיום, הסתובב לעבר הריל"ג וסימן לסגור. מיד סגרו את הוילון, ובאותה עת המשיך כ"ק אד"ש להביט אל הקהל. השעה היתה 5:15 לערך.

כפי שדיווחנו אודות השמירה המיוחדת של המשטרה ברחבי השכונה, הרי שהיום עבר הרה"ח ר' משה שי' פעלער (שליח כ"ק אד"ש במיניסוטה) בא' הרחובות, ולפתע עוצרת אותו שוטרת וקוראת לו. ובטרם הספיק לתפוס מה קורה כאן, היא אומרת "רבאיי פעלער, מה שלומך", וסיפרה לו, שהיא היתה תלמידה אצלו בבית חנה¬מיניסוטה, ומאז היא מקפידה על הדלקת נרות שבת מידי יום שישי, ואת ילדי' שולחת היא ללמוד בבתי-ספר יהודיים.

בהמשך לכתבה שפורסמה בכפ"ח (גליון 540 עמ' 60), "בחזרה הביתה", אודות הילד מ'יוטה', בנו של יהודי שהפך לכומר, שהשתתף, לאחר תלאות מרובות, בקעמפ-גן-ישראל מונטריאול בקייץ אשתקד, הנה היום הובא הסיפור מאותו ילד, והוקרא (ע"י המזכיר הרי"ק) בפני כ"ק אד"ש, בתוספת בקשת ברכה שהילד יכנס לישיבה, וכ"ק אד"ש הקשיב בקשב רב. בסיום קריאת הדו"ח, אמר המזכיר שיש בידו 2 תמונות מהילד (ששהוא עם התפילין שקיבל במתנה, וכשהוא בוכה בשעה שניגן את הניגון - בסיום הקעמפ) וכ"ק אד"ש סימן לו בידו הק' שימסרם. משקיבלם כ"ק אד"ש, החזיקם בידו הק', ובמשך זמן הביט בכל תמונה.