קפיצה אל: ניווט, חיפוש

י' תשרי תשכ"ה


בבוקר התחילו באבינו מלכנו, אנו עמך, האדרת והאמונה הראשון והשני (בפיוט) באמצע הפיוט. בכל אבינו מלכנו שרו. במפטיר יונה הי' דוחק קצת, ושמעו את כל המפטיר. במארש אז הרבי עמד על הכסא והתחיל לשיר, ועשה עם הידים והביט על הקהל. ואח"כ התפלל הרבי מעריב מאיפה שהוא עמד, ולא ליד העמוד . הוא הי' החזן במעריב. כל הבחורים וכל האנשים באו מיד אחרי האוכל וחיכו שהרבי יגיד מאמר אבל הרבי הלך הביתה ולא נכנס. מהיום התפלל הרבי לפני העמוד בזאל למעלה.

לפני כל נדרי, אמר הרבי תהלים בשקט. כשהחזן התחיל הרבי שאל אם החזן כבר התחיל, ואח"כ שאל "מי שומע"? כמו כן אח"כ בכל נדרי שאל הרבי אם החזן אמר "על דעת המקום", וענה שכן.

ב"דרכך אלוקינו" הורה הרבי לנגן ועודד זמן רב את השירה בידו הק'. כך גם ב"כי אנו עמך" והדבר חזר על עצמו אף ב"רחמנא דעני לעניי", וב"אבינו מלכנו". שמח מאוד, ניגון אחר ניגון. "אבינו מלכנו" שרו זמן רב. אחר כך אמר הרבי שיאמרו את ארבעת פרקי התהילים שנאמרים אחרי התפילה, כן אמר משניות. נשאר לאמירת כל ספר התהילים עם הקהל ואחר כך נכנס לחדרו.

התפילה החלה, כרגיל, ב-10:00. "האדרת והאמונה", "כי אנו עמך", ו"אבינו מלכנו" בכולם הורה הרבי לנגן. בסוף קריאת התורה עלה הרבי לאמירת קדיש, ונשאר עומד ליד הבימה עד אחר המפטיר. ל"יזכור" התכופף הרבי על הבימה ובכה מעט. אחר כך ירד אחר ספר התורה וחיכה עד שיוכנס לארון.

"כורעים" עושה הרבי במהירות על ברכיו, נשען על ידיו ובעיקר על אצבעותיו, ואינו מניח ראשו על ידיו. כאשר קם, עושה זאת בתנופה ובבת אחת נעמד כל גופו הק'.

ל"והכוהנים" כורע ואחר כך מביט על החזן כל הזמן עד שקם מנפילתו, ל"אוהל הנמתח" וכן ל"אבינו מלכנו" "כי אנו עמך" ול"הוא אלוקינו" הורה הרבי לנגן.

לברכת כוהנים זז הרבי אחורנית והכוהנים נעמדים על מקומו, אחר כך אומר יישר כוח לכוהנים.

בהפסקה שבין מוסף למנחה, הפסקה של 45 דקות, עליתי לחדרו של אדמו"ר הקודם, לחדר ה"יחידות" שלו (עורכים שם מניין כל יום כיפור). החדר מלא ספרים ישנים, והשולחן והכיסא עומדים בדיוק כשם שהיה בחייו. לתפילת מנחה נכנס הרבי בשעה 5:15. הרבי היה לבן כסיד וחבוש במגבעת והטלית על כתפיו. בכל מקום שהיו ניגון ומילים ניגנוהו על פי הוראת הרבי. כך ב"הוא אלוקינו" שבתפילת נעילה הורה הרבי לנגן ביתר שאת והקהל קפץ פשוט ממקומו כאילו אין זה צום כלל. גם ב"אבינו מלכנו" חזר המעמד ונשנה.

עם גמר השירה נשען הרבי על הסטענדר מכוסה בטליתו ובכה מאוד. היה שקט וכולם שמעו את הבכיות. אחר כך החלו ה"מארש נפוליונ'ס". בתחילה היה נראה כאילו הרבי איננו שומע, אולם אחר כך נענע בראשו, הסתובב לקהל ועלה מיד על כסאו והחל לעודד את השירה חזק מאוד תוך מבטים חזקים על הקהל, כך גם על זקני החסידים. כך חלפו מספר דקות. הקהל כולו נע כנאמר "וינועו אמות הסיפים" שמחים מחד ומלאי התרגשות מצד שני. אחר חבש הרבי את כובעו וניגש לעמוד התפילה למעריב. [ברשימה אחרת: הרבי התפלל מעריב במקום שבו עמד, ולא ליד העמוד]. בסיומה איחל ג' פעמים "גוט יום- טוב".

בערך בשעה 9:00 יצא הרבי ל"קידוש לבנה".

אגב, החסיד המזכיר ר' משה לייב ראדשטיין הכין ב"זאל" למעלה מזונות ושתייה עבור הקהל לטעום מעט אחר הצום.

למרות שהלבנה הייתה קצת מטושטשת קידשו עליה. בזה נגמר סדר יום הכיפורים בליובאוויטש שבליובאוויטש תשכ"ה. אשרי עין ראתה כל אלה.

בשעה 9:30 יצא הרבי מ-"770" לבית אמו ז"ל. אחרי כרבע שעה שב משם כשנעלי בד עדיין לרגליו. כשיצא היה נראה מאוד שבור כאילו "מי ינחמנו" וכל אלה שהבחינו בזה הרגישו אווירה מדכאת.

בשעה 10:00 עלה הרבי לבית אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לסעודת מוצאי יום הכיפורים במחיצת זקני החסידים.

בכלל, כל הבחורים ואנ"ש באו מיד אחרי האוכל ל-770 וחיכו שהרבי יגיד מאמר (כמו בשנה שעברה, שהרבי אמר מאמר פתאומי במוצאי יוה"כ) אבל הרבי הלך הביתה ולא נכנס.

בשעה 12:00 בלילה נסע הרבי לביתו לשלום. המחזה היה מרהיב לראות את פני קודשו ביוצאו לביתו.

מהיום התפלל הרבי לפני העמוד בזאל למעלה.

בליל ש"ק ובמוצש"ק שלאחר יום כיפור ביקר על יד בית אמו הרבנית ע"ה, עמד מספר רגעים ליד הפתח בחוץ, אך לא נכנס פנימה.

תכף לאחר ה"שבעה", הציבו מצבה על קברה*.

1. מזכרונות המשב"ק, ר' דובער יוניק ע"ה: במוצאי יום הכפורים בא הרבי לבית אמו ושהה שם כרבע שעה. ואילו בליל שבת ובמוצאי השבת (י"ג תשרי) נכנס לבנין, עלה עד פתח הדירה אבל לא נכנס פנימה.

הרבי רצה שיזדרזו בהקמת המצבה. רצונו היה שהמצבה תוקם עוד בתוך השבעה אבל מסיבות שונות לא הספיקו לעשות זאת. הרבי לא נכח בהקמת המצבה.

[לאחר פטירת הרבנית חנה ע"ה, בחודש תשרי תשכ"ה, התענין הקהל לדעת באם ישתתף הרבי בעת הקמת המצבה. כתמיד, היה זה גם הפעם ר' זלמן דוכמן שנתבקש להיות שליח הקהל לשאול את הרבי על כך.

נכנס המזכיר, הרב ליב גרונר שי', אל הרבי ושאלו, בשם ר' זלמן, באם הרבי ישתתף בהקמת המצבה. תשובת הרבי היתה, כי לא שמע על מנהג כזה אצל חסידים.

עם קבלת התשובה, ביקש ר' זלמן שוב מהרב גרונר לשאול את הרבי באם יכול הוא לארגן מנין מיוחד להתפלל על הקבר ביום הקמת המצבה. אולם הפעם לא הסכים הנ"ל לשאול את הרבי, אלא הביע את דעתו שלו, כי כדאי לעשות הדבר גם מבלי לשאול. עשה ר' זלמן כן וארגן מנין מיוחד לאותו היום.

כאשר חזר מביה"ע והרב גרונר הודיע על כך לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ביקשו הרבי להביע בשמו ת"ח גדול לר' זלמן על מעשהו הטוב. (לשמע אזן, ע' רצא)].