קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כ"ט תשרי תשכ"ה


יום ב' כ"ט תשרי: היום הרבי בחזרת הש"ץ כשהגיע למילים יגון ואנחה, הרבי בכה הרבה, ובכה עד סוף חזרת הש"ץ, וגם באמצע לא הי' יכול להתאפק מלבכות ולא הי' יכול להתפלל. בשעה 1 נסע הרבי לאוהל וחזר למנחה בשעה 6:30.

היום בחזרת הש"ץ כשהגיע הרבי למילים "יגון ואנחה" בכה הרבה, והמשיך לבכות עד סוף חזרת הש"ץ, עד כדי כך שלפעמים בקושי אמר המילים. חשבתי בלבי שכאן רואים תופעה נפלאה: שמחת החג פעלה השבתה של צערו מצד שכן הוא העניין על פי תורה, אך כששבו ימי החול חזר הצער במידת מה. לאט ובשקט גמר את השמונה-עשרה.

הרבי נסע היום לאוהל בשעה 1:00 וחזר ב-6:30, דקות ספורות לפני השקיעה. אחר מנחה ומעריב נסע לביתו. לתפילת מעריב לא ניגש הרבי לעמוד, כנהוג בר"ח.