http://www.yoman770.com/w/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%97%27_%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%94ח' תשרי תשכ"ה - היסטוריית גרסאות2026-06-05T15:03:29Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.35.1http://www.yoman770.com/w/index.php?title=%D7%97%27_%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%94&diff=15576&oldid=prevLevi ב־19:36, 31 ביולי 20122012-07-31T19:36:15Z<p></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>יום שני, ח' תשרי תשכ"ה<br />
<br />
התפילה החלה בשעה 10:00 (הבחנתי שלא סיים את הכריכות על כף היד<br />
בקשר, אלא מסתפק בהעברה תחת הרצועות הכרוכות). ב"שיר המעלות<br />
ממעמקים" וכן בחזרת הש"ץ היו בכיות. אחר חזרת הש"ץ קינח הדמעות ואמר<br />
חצי קדיש.<br />
<br />
[בין הדברים שהבחנתי היום: קטעים בארמית כמו "לשם יחוד" וכן הקטע<br />
בארמית ב"ישתבח" ועוד אומר בלחש].<br />
<br />
אמר כי אף שאין אומרים תחנון אצל האבל, יש לומר "אבינו מלכנו", ושאל<br />
האם לומר קדיש אחרי "אבינו מלכנו".<br />
<br />
ביום שני עלה לתורה ר' זעליג כצמאן שנולדה לו בת ושאל האם לקרוא את<br />
הבת ע"ש האם ז"ל. הרבי ענה בחיוב ובירך אותה באריכות ימים. גם שלח אח"כ<br />
63$ כמספר חנה...<br />
<br />
הרבי עצמו עלה לשלישי, כפי שסיפר יום קודם לכן, שאף שאין האבל עולה<br />
לתורה, אך אדמו"ר הריי"צ בימי אבלו עלה בלי שיקראו לו, ולכן גם הוא נהג<br />
כך כי מעשה רב עדיפא.<br />
<br />
במשך כל היום ביקרו אדמו"רים וגדולי התורה לניחום אבלים.<br />
<br />
מנחה התפללו בערך ב-2:45 ומעריב ב-7:45.<br />
<br />
זכיתי להיכנס למעריב. ב"ברכו את ה' המבורך" המילה "ברכו" בכפיפה, ו"ה' <br />
המבורך" בזקיפה.<br />
<br />
בלילה ביקרה לשעה קלה הרבנית חיה מושקא שתליט"א בבית הרבנית<br />
חנה, והקהל לא נכנס באותה שעה.<br />
<br />
לאחר מעריב חיכו לבוא האדמו"ר מסאטמער עד שבא ב-11:00. היו הרבה<br />
אנשים שעמדו בדלת להכנס לרבי בזמן שהוא הגיע והיה דוחק גדול, והתחילו<br />
לפנות מקום בשבילו ובקושי הצליחו. בזמן שנכנס הסאטמער נכנסו גם בחורים<br />
ולאחר 5 דקות הגיע האדמו"ר מסקולען פעם נוספת (לאחר שהיה גם בבוקר), <br />
והתחילו לעשות בשבילו מקום אבל לא יכלו וכמעט שנרמסו שם, וכמה דקות<br />
לאחר מכן הגיע גם האדמו"ר ממונקאטש.<br />
<br />
להלן תוכן הדברים מה שדיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א עם גדולי התורה שבאו<br />
לנחמו על פטירת אמו:<br />
<br />
את האדמו"ר מסאטמער שאל מה עם מקווה לפני מנחה של ערב יום-כיפור? <br />
וענה הסאטמער שבוודאי הולכים. ואמר הרבי הרי בשולחן ערוך כתוב להפך<br />
(היה ניכר שהרבי מחפש היתר), ואח"כ אמר שהפעם היחידה שרואים שערב<br />
חג דוחה זה ערב יוכ"פ, דבכל דוכתא אמרינן שהחג עצמו דוחה, והוא משום<br />
שלערב יוכ"פ יש דין יו"ט. וראיה מהא שאומרים על חטא וכו'. ואמר הסאטמער<br />
שלפי זה צריך לומר שלמנחה אין דין אבילות כלל, שהרי בבוקר א"א תחנון<br />
ובמנחה אומרים, ש"מ דהוי לשעת מנחה דין חדש.<br />
<br />
כשהגיע האדמו"ר מסקולען הוא נכנס כמה רגעים לפני צאת האדמו"ר<br />
מסאטמער, והרבי שאל אותו מה עם טבילה בערב יוכ"פ כנ"ל, ואח"כ שתק<br />
האדמו"ר מסקולען משך זמן והרבי ניסה לפתוח פיו באופנים שונים "דהרי<br />
במקום מעשה שאני, ולאפרושי מאיסורא שאני, ואין לך אפרושי מאיסורי גדול<br />
יותר מביטול תורה"... ואמר שבאמת הרי איסור לימוד התורה אינו אלא על<br />
האבל ולא על המנחמים.<br />
<br />
עם הרב סולובייצ'יק מבוסטון דיבר הרבי שלדעתו האנינות מסתיימת<br />
בקבורה, ואמר הנ"ל שלדעתו האנינות מסתעפת באבילות. ואמר לו הרבי שהרי<br />
משנה מפורשת שזקני בי"ד וכו' אין מתאבלים עליהם דאנינות בלב, הרי דהוו<br />
ב' דברים נפרדים.<br />
<br />
עוד דיבר בעניין אנינות ברגל שאיך פסק הרמב"ם שיש אנינות ברגל והרי<br />
"ושמחת בחגיך" כתיב ואיך אפ"ל עניין השמחה, ואמר הנ"ל "א שטארקע<br />
קשיא", והמשיך הרבי שיו"ט חלוק מכל השנה, שבחול האנינות היא בגלוי<br />
ובעיקר והשמחה בטפל, וברגל האנינות להפך, האנינות בלב והשמחה בהעלם, <br />
והסביר עפ"י אגרת התשובה "חדווה תקיעה וכו'".<br />
<br />
לרב קריגער, ראב"ד ניו יורק אמר הרבי שההבדל בין התשובה שלנו<br />
לתשובת נינוה, שבנינוה היו גויים והם הרי תלויים במקום וזמן ולכן תשובתם<br />
היא רק מכאן ולהבא, אבל ישראל בתשובה מתחברים עם הקב"ה שלמעלה<br />
מזמן ומקום ולכן מתוקן גם העבר. ולכן הפליג הרמב"ם בשבח הבעלי-תשובה<br />
שהוא יותר מקודם החטא<br />
.<br />
כשנכנס האדמו"ר מנובומינסק ישב ושתק כדין אדם חשוב שהאבל מתחיל<br />
לנחם, ואמר הרבי אינני יודע עם האבל צריך לפתוח כל עת בדיבור. כן דיבר<br />
על עניין הקבלה שמותר לאבל ללמוד בה, ואמר "סיג לחכמה שתיקה". חכמה<br />
הוא עניין הדיבור, אבא יסד ברתא, ושתיקה הוא סייג – גבוה מחכמה, דשתיקה<br />
הו"ע הכתר, שזהו עניין רזי תורה שאין מוסרים רזי תורה אלא למי שליבו דואג<br />
בקרבו.<br />
<br />
לרב הולאנדער אמר שבוודאי אין אבילות ביום הכיפורים, שמלבד זאת<br />
שאין לעניין זה ברגל, הנה ביום הכיפורים יש הרי מצוות התשובה וצריך<br />
לקיים המצוות בשמחה (או שאמר: הרי אבילות עניינה תשובה, וצריך לקיימה<br />
בשמחה).<br />
<br />
כשהגיע הרב מ"ל רבינוביץ ממונקאטש שאל הרבי את ר"ל גרונר אם זהו<br />
הנכד של ה"מנחת אלעזר". אח"כ שאל הרב רבינוביץ אם זהו שאמר קודם<br />
לאדמו"ר מסאטמער הוא ממעלת יום הכיפורים, והרבי דייק שזהו ממעלת<br />
יום הכיפורים. אח"כ שאל הרבי אם יש עוד חלקים מה"מנחת אלעזר" שלא<br />
נדפסו, כי אלו שנדפסו ראה כבר, ואמר שטוב שידפיסו אותו שנית, שהיה צריך<br />
לשאול את הספר מאחר וזה שימש לו, והרי זה בבחינת "דבר בעתו מה טוב". <br />
הליטווישע שוקלים וטרים אבל אינם מגיעים למסקנה ובמנחת אלעזר כתוב<br />
הכל. סיפר שפעם ראה אצל הרבי הריי"צ שכתב מכתב עם חמש או שש שורות<br />
של תארים, ושאל אותו למי זה מופנה, וענה הרבי הריי"צ שמופנה למנחת<br />
אלעזר. (בזיכרון אחדים שאמר: כמדומה שישנה תשובה אחת במנח"א בעניין<br />
טבילה באבל בעיוכ"פ (הכוונה למנח"א כת"י?)).<br />
<br />
בכלל עם המונקאטשער דיבר הרבי הרבה זמן וקירב אותו הרבה. הוא גם<br />
די צעיר.<br />
<br />
גם עם האדמו"ר מסטריז'וב דיבר בעניין טבילה, וזה אמר שמה שאדמו"ר<br />
הזקן כתב שצריך לטבול "סמוך לחשכה" אולי הפשט סמוך למנחה, שהרי<br />
אדמו"ר הזקן מקצר, ואמר הרבי "והרי גם מדייק הוא"!<br />
<br />
כשנכנס הרב הוטנער ראש ישיבת "רבי חיים ברלין" שאל הרבי דבר מה, <br />
כמדומני בעניין מה שאומרים "ואמרו אמן" בקדיש, ומרוב פחד ואימה אמר<br />
הנ"ל "אין אומר ואין דברים" ויצא כשפניו אל הרבי, כי פני קדשו היו אז<br />
נוראים.</div>Levi