http://www.yoman770.com/w/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%99%22%D7%93_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%93י"ד אלול תשכ"ד - היסטוריית גרסאות2026-06-05T05:55:25Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.35.1http://www.yoman770.com/w/index.php?title=%D7%99%22%D7%93_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%93&diff=15551&oldid=prevLevi ב־20:34, 30 ביולי 20122012-07-30T20:34:51Z<p></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>הרבי נכנס לתפילת שחרית בשעה 10:00 בדיוק עם סידור תורה-<br />
אור, תניא וחומש תורה-תמימה. כמו בערבית – וכך נוהג בכל פעם – נגע<br />
בפרוכת לפני שניגש למקומו.<br />
שמעתי מכמה וכמה 'מבינים' שלא תמיד ידוע אם הרבי מתפלל עם הקהל<br />
עם אלו. פעמים הוא בבחינת "כסבורין שהוא מתפלל" ובאמת כבר התפלל<br />
קודם או להפך מתפלל אחר-כך בחדרו.<br />
הפעם, כאשר הקהל אחזו ב"ברוך שאמר", אחז הרבי בספר התניא ועיין<br />
בו. כמדומני שרק כשהגיע הקהל ל"ברכו" הניח את ספר התניא, אחז בב' <br />
הציציות ואמר "ברוך שאמר", התפלל במהירות וכשהגיעו ל"קריאת-שמע" אחז<br />
עם הציבור. הביט עוד הפעם זמן קצר בספר התניא ואחר כך היה נראה שעומד<br />
"שמונה עשרה".<br />
ב"חזרת הש"ץ": באמירת קדושה הבחנתי שכ"ק אדמו"ר כן מתרומם<br />
ב"ברוך.. ממקומו" ו"ימלוך.. הללויה". (כך חזר הדבר ונשנה גם במנחת שבת). <br />
בעת ברכת כוהנים מפנה פניו לעבר שליח ציבור (בחו"ל אין הכוהנים נושאים<br />
כפיהם כי אם בשלושת הרגלים ובימים נוראים).<br />
לפתיחת הארון לפני קריאת התורה מחכים למבט מהרבי, עד שהוא מביט<br />
על הפותח – חדב"נ הרש"ג. הרבי מביט על ספר התורה עד אשר הוא מונח על<br />
במת הקריאה.<br />
הקריאה ע"י הבעל קורא ר' מרדכי שוסטרמן שקורא בנעימה והטעמה<br />
מיוחדת.<br />
בעת קריאת התורה עומד, מביט כל הזמן בחומש (עם "תורה תמימה"). <br />
כאשר העולים לתורה מברכים "ברכו" וכן כשמברכים "הגומל" נזקף מלא<br />
קומתו.<br />
כדאי לציין שבמת הקריאה נמוכה מאוד.<br />
לקראת מפטיר מתחילה צפיפות ע"י בימת הקריאה לשמוע את ההפטרה<br />
מהרבי. למפטיר נקרא הרבי "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו בהר"ר לוי יצחק". <br />
כשמגיע לבמה פניו רציניות מאוד. מגביה את הספר-תורה בעת הברכה בשקט<br />
אך בצורה ברורה כך שכולם יכולים לשמוע. כל מילה מרגלית.<br />
בהגבהת הספר-תורה הסתובב המגביה בצורה כזו שהרבי יוכל לראות. <br />
ברכות המפטיר מילה במילה, הטעמים די כמקובל אם כי בצורה מקורית. <br />
המאזין להפטרה חש כי אין זו קריאת שיחזור נבואה שנאמרה פעם כי אם<br />
שהנה הנבואה נשמעת עתה מפי הנביא. הרציניות האיומה נסוכה על פני<br />
קדשו. בגמר ההפטרה והברכות יורד מהבמה ושב למקומו לתפילת מוסף.<br />
כשמחזירים את ספר-התורה לארון מביט על ספר התורה עד סגירת ארון-<br />
הקודש וסידור הפרוכת.<br />
בחזרת הש"ץ של מוסף כשאמרו "כתר" הניף הרבי את ידו הק' על הסטענדער<br />
וזה היווה סימן לשיר "הוא אלוקינו". כך סימן פעמיים וסימן לחזק את השירה<br />
כשכל גופו הק' התנועע בבחינת "כל עצמותי תאמרנה". כך גם כשהש"ץ שר<br />
"הוא אלוקינו" עזר לנגן – בידיו הק' – והקהל פיזם בשקט.<br />
אחר התפילה חיכו להודעת הגבאי על התוועדות. משום מה ההודעה<br />
הסתכמה בקריאה להשתתף בשיעורים המתקיימים ביום א' (בו רוב בתי<br />
המלאכה והעסק סגורים). לרגע נוצר ספק אם תתקיים התוועדות אם לאו, <br />
אך הספק התברר די במהירות. הרב חדקוב נכנס אחר התפילה לרבי וכשיצא<br />
הודיע שבשעה 1:30 תתקיים התוועדות, משאת נפשנו.<br />
בשעה הנקובה נכנס הרבי לאולם הענק. קהל גדול, אך לא גדול במיוחד. <br />
שרו ניגון מסוים והחסיד הרב אשר ששונקין אמר "לחיים ליהודי רוסיה" והוסיף<br />
לבקש עוד פרטים שלא קלטתי.<br />
השיחה הראשונה החלה בעניין "גדולה לגימה שמקרבת". הרבי דיבר<br />
על כך בהרחבה ובסיומה הורה שהאורחים שהגיעו לתשרי יאמרו "לחיים". <br />
השיחה השניה הוקדשה ליום נשואי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בי"ג אלול<br />
תרנ"ז, וקישרה לנושא השיחה הקודמת. ושוב שיחה שלישית מעניינת ומאמר<br />
ש'דיבור המתחיל' שלו "אני לדודי". שיחה רביעית הוקדשה לח"י אלול ושיחה<br />
נוספת בעניין החובה המוטלת על האורחים שבאו לכאן לקבוע שיעורי-לימוד<br />
ולמלאות את הימים בתוכן רוחני. בסיום ההתוועדות הורה הרבי שאת המזונות<br />
שעל השולחן יחלקו למשתתפי השיעורים למחרת...<br />
מהמראות שנחקקו אצלי והותירו עלי רושם בל יישכח: בתחילת ההתוועדות<br />
ראיתי איך הרבי חייך לאורח שאמר "לחיים". "שמייכל" כזה שכל הון לא ישווה<br />
בעדו.<br />
כן שמעתי איך הרבי מתחיל לשיר "אבינו מלכנו", "ניע זשוריצי", ונפנף<br />
בידיו חזק שישירו. היה זה מחזה מרהיב לראות מה שנאמר "ויהי כנגן המנגן<br />
ותהי עליו רוח ה'". הרבי מבקש שישירו יותר ויותר ושוב עודד חזק בידו הק' <br />
– ולאחר ברכת המזון (הרבי נטל ידיו הק' להתוועדות שלא כדרכו בכל שבת), <br />
קם במהירות ויצא את ביהמ"ד ונכנס לחדרו.<br />
כעבור דקות ספורות נכנס לבית המדרש הקטן (ה"זאל" למעלה) לתפילת<br />
מנחה בצד צפון. התעדכנתי מראש ותפסתי מקום טוב. בירכתי ברכת הגומל, <br />
רעדתי בזמן הברכה כאשר הרבי הביט עלי... ועוד נתכבדתי בהגבהה. שוב<br />
רעדתי והחוורתי וקיבלתי על עצמי בלי נדר שלא אגש יותר ל"כיבודים" מעין<br />
אלה במחיצת הרבי.<br />
אחר מנחה ניגש אלי אברך ואמר לי, מן הסתם שמת לבך לכך שסבך הרב<br />
אברהם פריז לא ניגש לברכת "הגומל". ר' אברהם אומר "אז מ'פארט אועק פון<br />
רבי'ן דארף מען בענטשען "הגומל" אז מ'איז גיבעליבן לעבן"...<br />
כמו אתמול, במנחה של ערב שבת, בעת אמירת "משניות" של האבלים<br />
הביט הרבי על הקהל. אחר כך החלו לשיר "הושיעה את עמיך". הרבי יצא<br />
כשחיוך רחב ("א ברייטער שמייכל") נסוך על פני קדשו. הבחורים החלו לרקוד<br />
ליד חדרו הק' ולפתע יצא הרבי מחדרו, עודד בתנועה מעניינת – תוך הנפת<br />
ידו – את השירה, יצא מ"770" והלך לביתו.<br />
מיהרנו לאכול סעודת שבת קודש כדי להספיק להגיע ל"חזרה". בראש<br />
ה"חזרה" יושב החסיד ר' יואל כהן. לצדו כמה עוזרים שסיגלו לעצמם לקלוט את<br />
"דברי הרב". באים גם חסידים וותיקים. החסיד הרב אליהו-יאכיל סימפסאהן<br />
שזכה להיות "חוזר" אצל הרבי מוהרש"ב נ"ע משתתף בערנות כאחד מבני<br />
הנעורים. כן החסיד ר' יהושע קארף [בעל ה"לקוטי ביאורים" לתניא שנדפסו<br />
כעבור מספר שנים]. מידי פעם מבטל ר' יואל את דברי אחדים מהמשתתפים. <br />
יש נעלבים קצת אך הם בודדים, השאר רגילים בכגון-דא ושום דבר אינו<br />
מעניינם כי-אם לדעת את ה' ולירד לעומקם של דברים שנשמעו ב"הר סיני" <br />
בליובאוויטש שבליובאוויטש בש"פ תצא ה' אלפים תשכ"ד.<br />
"חזרה" זו הראשונה נסתיימה בשעה 7:15 בהפסקה קלה. הרבי מגיע ונכנס<br />
להתפלל מעריב. הבדלה עורך החסיד ר' בלאסעפסקי (הוא ר' זלמן בלוז' הנקרא<br />
"דער מלאך", הוא מבין היושבים בסעודה שלישית המעניינת עם ר' מענדל דייטש, ר' שמואל דער שניידער ונהנים מסעודה שמכין בדרך קבע הרש"ג, <br />
ואח"כ אומר מאמר ואווירה מיוחדת שורה בזמן זה והרבה מהתמימים עומדים<br />
מהצד ונהנים). הוא עושה זאת בחן מיוחד, הרבי נשאר עד סיומה, יוצא לחדרו, <br />
הקהל מתפזר. בעלי-הבתים הולכים לעשות הבדלה בביתם. כחצי שעה אחר<br />
כך נערכת "חזרה" נוספת. התיאורים שקראנו משיחות הרבי ריי"צ על ליאזנא, <br />
ליובאוויטש וכל המקומות בהם הפיצו רבותינו נשיאינו את מעיינם – מעיינות<br />
דברי אלוקים חיים – שוב אינם נראים כמשהו מן העבר הרחוק. הנה המעיין<br />
בעצמו כאן ואנו שותים בשקיקה ממימיו. צריך לנצל כל רגע. לקלוט, להפנים, <br />
למלאות את המצברים בשפע אדיר של תורה-הוראה "וזאת התורה – אדם", <br />
ופשוט להיות שונים, אנדערע מענטשין למעליותא.<br />
מוצש"ק מנוצל למלווה מלכה שעורך קבוע ר' משה דובינסקי, דמות ססגונית<br />
כשלעצמה, ששירותיו ב-770 הם חלק מהווי 770.</div>Levi