http://www.yoman770.com/w/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9B%27_%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%94 2026-06-04T18:22:42Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.35.1 http://www.yoman770.com/w/index.php?title=%D7%9B%27_%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9B%22%D7%94&diff=15588&oldid=prev 2012-08-01T01:33:01Z

<p></p> <p><b>דף חדש</b></p><div>שבת חוה&quot;מ סוכות, כ' תשרי תשכ&quot;ה<br /> <br /> הרבי אמר למטה בבית הכנסת &quot;איזהו מקומן&quot; כי לאחר מכן הוא אומר<br /> קדיש. כשהחזן התחיל לומר &quot;יהי-רצון&quot;, הרבי הגביה את ידו והורה לו להמתין<br /> (כי לא גמר לומר עדיין).<br /> <br /> ניגנו &quot;האדרת והאמונה&quot;, &quot;אתה בחרתנו&quot;, &quot;הוא אלוקינו&quot;. מפטיר כרגיל. אחר<br /> התפילה יצא הרבי, והדבר היווה סימן לכך שתתקיים התוועדות.<br /> <br /> ההתוועדות התחילה בשעה 1:30 בבית-הכנסת, ללא אמירת &quot;לחיים&quot;. דיבר<br /> אודות האושפיזין ואמר שבנוסף לאושפיזין שנזכרים בזוהר אמר הרבי הריי&quot;צ<br /> נ&quot;ע שישנם גם חסידי'שע אושפיזין והם הרביים, מהרבי הבעש&quot;ט עד אדמו&quot;ר<br /> מוהרש&quot;ב. אחר כך ביאר שלפי הסדר אזי היום הוא האושפיזין של הרבי<br /> מוהר&quot;ש, והרחיב עליו את הדיבור בסיפורים וביאורים על מסירות הנפש שלו<br /> לקרב יהודי. בדברו אודותיו בכה הרבי כמה פעמים.<br /> <br /> שיחה מיוחדת הוקדשה לשייכותה של הקריאה בתורה של היום לחג, <br /> ובכלל לשבת. מאמר לא היה, וההתוועדות בכלל הייתה קצרה מהרגיל, פחות<br /> משעתיים. אחר כך מנחה. מעריב ב-7:45 כרגיל.<br /> <br /> במוצאי שבת בשעה 1:00 בלילה אמרו תהילים דליל &quot;הושענא רבה&quot;. אחר<br /> תהילים יצא הרבי לביתו. היה זה קרוב לשעה 3:00.<br /> <br /> בחול-המועד סוכות, כשהשעה הייתה אחר מעריב והאווירה הייתה טובה<br /> וגם מזג האוויר היה נוח, נאספו אל הסוכה בחצר 770 מזקני החסידים, שבעיני<br /> כל החמימים והצעירים הם הדמויות, הם הסאלדאטן של הרבי. מהם הוא דורש. <br /> על ידם הוא מבקיע את הדרך. הם הם התאספו לשבת אחים גם יחד.<br /> <br /> בהם יושבים הרב שמואל שי' לויטין המשפיע בישיבה, ר' שמואל שהיה<br /> מהתמימים והרבנים הבולטים בימים הקשים שלפני המלחמה, שעמד כצור<br /> במאסרים, וכעת מרעיף על התמימים בשיעורי התניא והתוועדויות עם<br /> התמימים את חכמתו וידיעותיו. כמו ר' ישראל שי' ג'ייקובסון שגם הוא מראשי<br /> עסקני חב&quot;ד בארה&quot;ב ומייסד כמה וכמה ממוסדות רבנו פה, הידוע באמרי<br /> שפר שלו ותבונתו המעשית. מספרים שיש לו אוצר אשר לא יסולא בפז מימי<br /> האור בליובאוויטש עד שנות אלו. הוא נראה מבחוץ כמפוזר אבל הוא אגד את<br /> אוצרותיו בתיקים שרק הזמן יאלץ אותו להביאם לאור עולם.<br /> <br /> דמות כמו ר' אלי' סימפסאהן שהיה מה&quot;חוזרים&quot; אצל אדמו&quot;ר הרש&quot;ב<br /> והמתורגמן אצל אדמו&quot;ר הריי&quot;ץ, איש נעים הליכות שתמיד מאחורי הקלעים<br /> לכאורה, איש עם עשייה רבה, אשר על אף גילו נכון לו עוד מקום של מזרח<br /> בליובאוויטש.<br /> <br /> כאשר הם מתיישבים להתוועד, ונלווה אליהם הרב קזרנובסקי שי' שידיו רב<br /> לו בפיתוח מוסדות חב&quot;ד באה&quot;ק ומדבר תמיד בחיוך נלבב, בערגה ובגעגועים<br /> למוסדות חב&quot;ד ובתי הספר למלאכה בכפר חב&quot;ד ואלו אשר עומדים בראשם, <br /> אנשים שהם לסמל בחב&quot;ד, כמו הרב יוחנן שי' גורדון הגבאי השנון החסידי<br /> אשר אוי לו למי שנופל בשבט לשונו ומפריע לו במילוי תפקידו. כאשר אלו<br /> לוקחים מעט משקה ונזכרים בימי האור ומנסים לעשות השוואות לימים אלו<br /> של התמסרות של השלוחים הצעירים היוצאים לערי השדה בשליחות רבנו<br /> על המעלות והחסרונות של ימי מסירות הנפש בגשמיות ממש, על ההגליות<br /> והמאסרים של אברכים שנקרעו מבתיהם והשאירו עולל ויונק ומשפחות ללא<br /> משען, ומסירות הרצון של האברכים של היום ועוד.<br /> <br /> וביניהם יושב ר' מענדל שי' פוטרפאס ואחיו ר' הענדל שי' במלוא הדרו<br /> וחיוכו הרחב וגבות עיניו הרחבות. הם לא משים אחד מהשני לאחר נתק של<br /> שנים של מסירות נפש ומאסרים ומגוללים אחד לשני את שעברו, והצעירים<br /> נדחסים לשמוע להאזין ולקלוט.<br /> <br /> ר' הענדל מוזג לעצמו ולאחיו ולסובבים אותו במעין אבהות טבעית לכל<br /> הסובבים ופוצח בשיר &quot;נייעט נייעט ניקאווא&quot; ומעיניו זולגות דמעות של אושר<br /> על כי זכה לעת זו אשר פוגש באחיו אשר כה אהב ואשר הוא תמצית חייו<br /> לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה, וכה הרבה מהרבי ברכה עבורו שיצא<br /> מעמק הבכא. ור' מענדל אחיו מבטל בהינף יד את רגשותיו ומחבקו ודורש<br /> ממנו שיתמסר יותר לרבי וימסור את רצונותיו בעיקר לרבי. ור' הענדל בחוש<br /> הציור שלו המפותח מתאר את אשר עבר עליו בשני עשורי חייו ומושך אליו<br /> תשומת לב האברכים.<br /> <br /> בינתיים מגיע הרב בן ציון שי' שמטוב שלפי ערך צעיר מהם, בוודאי ברוחו<br /> לפחות, ודורש מהם מכולם שיחתמו על מכתב בקשה נפשית לרבי שיגיה<br /> השיחות קודש הנאמרות, והוא ידאג להפיצם ולפזרם, ויכוף את התמימים וכל<br /> מי ששייך &quot;אז מ' זאל זיך קאכן אין די שיחות און מ' זאל גיין אין די שולהן חזר'ן<br /> די שיחות ויהיה מהפכה בין אנ&quot;ש ובין העולמ'שע&quot;. הוא בדמיונו רואה כבר את<br /> המוני היהודים ממלאים את 770.<br /> <br /> והרב שמואל לוויטין והרב ג'ייקובסון והרב סימפסאהן היו בהאזנה מלאה<br /> לדברי הרב שמטוב אם מגודל הרעיון או מהפאתוס הרב שבדבריו, או אם<br /> הבחנתי נכון הם נאלמו דום מפני שהם חוששים שעוד מעט הוא יכוון את<br /> דבריו אליהם.<br /> <br /> בין לבין הגיע סבי ר' אברהם פאריז וישב כמצטנף בפינה והקשיב לכל<br /> מילה, וכנראה חיכה שיהיה מעט רגיעה, וסבי שידוע שלא חת מאיש ולא<br /> בז ח&quot;ו לאיש גם כן, התרומם מ&quot;מחבואו&quot; וכדרכו בכפר חב&quot;ד בהתוועדויותיו<br /> בבתי כנסת כשהקהל מלא וגדוש וגם כאשר מאן דהוא מדבר אבל לא מכוון<br /> לאמיתתו... הוא נעמד על השולחן ונותן צעקה &quot;רעבע&quot; אבל כזה &quot;רעבע&quot; שהכל<br /> מוסט מיד לרבי. איש לא יהין לדבר על נושא אחר ואיש לא יהין להשתיק את<br /> המשתיק. ואו אז הוא מתחיל: &quot;די מחשבה דיבור ומעשה איבער געגעבן צום<br /> רעבע. טראכטן וועגן רעבע, רעדן וועגן רעבע און טאן נאר פארן רעבע. די<br /> מחשבה דבור ומעשה פון די ווייב און די קינדערלאך צום רעבע, האדעוון זיי<br /> פון קינדווייס אוף צום רבי'ן. דעם רבי'ן זאל גיזונד זיין איז איבערגיגעבן פאר<br /> אונזער גשמי און רוחני, מעגן מיר עם אפדיינקען לפחות ווי א גוטער פריינט<br /> און נאך מער&quot;...<br /> <br /> ואז הוא פונה לרב בן ציון שמטוב: &quot;הער הער בענצ'ה! מיר זיינען שיין<br /> ארוייס פון וואלד. היינט איז נישט קיין פארטיזאנישע פראנט. מיר זיינען אין<br /> ארץ נושבת. די פראנט איז אנדערש ווי גיווען. מ'דארף רעדן צו די קינדער. צו<br /> די פרויען איינבאקן זיי אין הארץ דעם רבי'ן! מ'דארף פארבריינגען צווישען<br /> זיך אסאך. דאס איז די איינציקע זאך אז מ'וועט זיך צונייפריידען. מ'דארף<br /> פארבריינגען און רעדן נאר איין זאך – וועגן רעבע. דאס איז אלץ. דאס איז<br /> תמצית חיינו&quot;.<br /> <br /> וכך הוא המשיך משך זמן לנטוע בלבבות את הנושא. הלהט, בהירות הדיבור, <br /> סגנון הדיבור. האברכים והתמימים עמדו צפופים לקלוט וכך נמשך זמן רב.<br /> בין המתוועדים היה ר' אשר שי' ססונקין שהגיע זה עתה מרוסיה ותבע: <br /> &quot;מילא אין עשה טוב קענען מיר זיך נישט גלייכן צו די אבות, אבער אין סור<br /> מרע קענען מיר דאך זיך יא גלייכן צו זיי&quot;.<br /> <br /> בהמשך ההתוועדות הגיע ג&quot;כ לפתע הרב בנימין קליין שי' המזכיר הצעיר<br /> מלא המרץ וראה התוועדות והמולה ושולחן ריק, מיד קפץ והביא מביתו שקיות<br /> עמוסות מזון לפארבייסען והחיה את נפש החסידים.<br /> <br /> בין לבין התעניין ר' הענדל שבחייו הפרטיים גם עסוק למחייתו בציור, <br /> אם יש פה אחד מתושבי אה&quot;ק שגר בכפר חב&quot;ד שהכיר את ר' אלי' פאר, <br /> מזקני הכפר מיוצאי וויטעפסק. מה שמעניין אותו, הוא שמע ויודע שלפני<br /> כ-10 שנים הגיע הצייר הנודע שאגאל לביקור אצל ר' אלי' פאר, גם הצייר<br /> היה וויטעפסקער, ולאחר הביקור השאיר לו ציור רב ערך מעשה ידיו ששווה<br /> הון רב, והאם ידוע שואל הוא מי &quot;הרים&quot; את זה מביתו מבלי להשאיר עקבות. <br /> בעולם הציירות מחפשים זה מאוד.<br /> <br /> ההתוועדות נמשכה זמן רב והרבה פנינים נשמעו בה. היה זה לילה שהואר<br /> ע&quot;י התמימים שעליהם הוטל להאיר את העולם.</div>

Levi