א' תשרי תשכ"ה

מתוך יומן 770
יומן 770

יום א' דראש השנה: בשעה 10 נכנס הרבי להתפלל שחרית הי' קהל עצום. בערך בשעה 12 עלה הרבי לבימה והפטיר. בהפטרה בכה הרבי בקול והי' בכיות עצומות. מיד אחרי ההפטרה התחיל ההכנות לתקיעות שופר, והרבי שם שלשה חבילות עם פדיונות תחת טליתו, ובכה. התחיל את הפסוקים לפני תקיעת שופר והי' דוחק גדול וחם. בין תקיעה לשני שם הרבי טליתו על הפדיונות ונשען ראשו על הבימה. הרבי תקע כל התקיעות. לפני התקיעה קרא הרבי את ר' אשר ששונקין ור' מענדל פוטערפאס אל ידו. כל התקיעות (מיושב) תקע הרב טענעבוים. אל יד הרבי בתפלה הי' גם קהל עצום. בלילה לא הי' יכול הרבי להיכנס לתפלה למקום שלו. התפלה נגמרה בשעה 3:30. לשחרית התפלל ר' זלמן דוכמאן כרגיל, ומוסף ר' יוסף וויינבערג. כל הכהנים עלו לדוכן למוסף, והרבי אמר יישר כח לכהנים אחרי התקיעות אחרונות.

ברשימה נפרדת: בלילה אמרו תהלים, הלכו לישון מאוחר. בבוקר הכינו הבחורים להעמיד כסאות ליד הבימה כדי לשמוע תקיעת שופר. הרבי נכנס בר"ה בבוקר בשעה 10 ומיד התחילו להתפלל. הרבי במפטיר בכה מאוד. בתק"ש עמדו כולם על השולחנות. התפלה נגמרה בשעה 4, אחר הדוכן אמר הרבי לכאו"א מהכהנים יישר כח, ובשעה 5 התפללו מנחה. הרבי אכל בשני הימים של ר"ה למעלה אצל הרבנית. שלמה רייניץ שימש במקום אלי' אבר. בשעה 5:30 יצא הרבי מ 770 ובחוץ הי' שמירה גדולה, והרבי הלך הראשון ואחריו הלכו כל האנשים בשורה, דוד ראסקין הי' הממונה. בדרך שמרו השוטרים על הרבי. בחזרה הגיעו ל770 בשעה 7, ובשעה 8:20 התפללו עם הרבי.

לתפילת מעריב חיכה קהל עצום. דוחק רב מכל צד ופינה. בשעה 8:15 נכנס הרבי לבית-המדרש. בידיו סידור ותהילים "יהל-אור". בקושי הצליחו לפלס דרך – נזהרים מאוד לא לגעת ברבי (וכנראה שאף הרבי נזהר שלא לגעת באף אחד). הרבי הלך בצעדים איטיים יחסית. סידר מעילו, כנראה, כדי לא לגעת באיש. אני הצלחתי לתפוס מקום במזרח בכדי להיות קרוב ולראות את כל מהלך התפילה במדויק.

הרבי נעמד במקומו, החלו באמירת תהילים (לא הצלחתי לראות איזה פרקים הרבי אומר). אחרי כמה דקות סגר את התהילים והחלו תפילת ערבית במתינות עם מעט חסיד'ישע חזנות.

הבחנתי כי הלילה הרבי התפלל "שמונה-עשרה" במתינות יתר. פעמים היה כנעצר ואחר כך ממשיך. כשגמר הרבי "שמונה-עשרה" החל החזן לאמור "מזמור לדוד".

לפני שהרבי יצא את בית-המדרש הורה לנגן "אבינו מלכנו", אף הוא עצמו החל לשיר, אך בתחילה היה קשה מאוד לשמוע. בהמשך – שמעו. פני-קודשו היו למזרח, ורציניות מאוד, עודד בתנועות ידו וגופו הק'. הקהל הגדול החל לטפס על כיסאות ושולחנות וכל השורה-שביל שסודרה כדי שהרבי ייצא ביתר- קלות פורקה. היה שמח מאוד, כל העולם (תרתי משמע) רקד. (שמעתי שזהו שינוי מהשנה שעברה שאז הרבי אמנם הורה לשיר, אך הוא בעצמו יצא).

עם צאת הרבי החלו מניינים לאמירת תהילים, וכן בחורים רבים החלו לתפוס מקומות ל"תקיעות" שלהם נזכה למחרת בבוקר.

אחר התפילה רמז לי ר' מאיר הארליג לעלות למדריגות של הכניסה לדירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, להיות נוכח בסעודת החג במחיצתו של הרבי בה נוכחים זקני החסידים ומוזמנים. סעודת החג של הרבי הנה המשך לסדר שהיה בזמן אדמו"ר הקודם שהיו מוזמנים לסעודות, כך שהעניין נמשך גם כיום. בין המוזמנים הרש"ג כמובן וכן כמה מזקני החסידים. בשנים האחרונות התווסף למוזמנים ר' יצחק חורגין, זקן רווק מחסידי חב"ד באה"ק שזכה בגורל ולא חזר לאה"ק ונשאר בחצר הרבי והיה מתלוה לסעודות. כשפתחו את הדלת נדחפתי פנימה ונעמדתי בפינה מחכה לבואו של הרבי. תכננתי זאת כך כשהרבי יתיישב אז אצא מפינת-מחבואי ואצא לעמוד מאחוריו. המוזמנים הגיעו וחיכו בעמידה ליד מקומותיהם. רש"ג, רש"ל, רש"א קזרנובסקי, רא"י סימפסאהן, ר"י כץ, ר"י חורגין ועוד.

הרבי הגיע, נכנס, התיישב ואחר-כך נעמד וקידש, הרבנית חיה-מושקא וכן הרבנית נחמה-דינה שמעו קידוש מהרבי, מדלת המטבח הצמודה לסלון. הסעודה עברה כמעט בדממה. ברצינות מוחלטת.

אחר הסעודה ירד הרבי לחדרו הק' למשך זמן ואח"כ הלך לביתו (מאחור ליווהו כמה בחורים).