ז' מרחשון תשס"ח
עש"ק וליל ש"ק לך-לך – ז' מרחשוון:
בז' מרחשוון תשמ"ו, הסביר הרבי שליט"א שהסיבה לכך ששואלין על הגשמים רק החל מז' מרחשוון, היא בכדי שלא יהיה מזה "אי-נוחות" כלשהי אצל יהודים אחדים, שטרם הגיעו חזרה אל ביתם מהעלייה לרגל.
כמו 'אות משמים' על-כך, יורד עלינו היום גשם זלעפות בשעות המבצעים. גשם שהביא לשמחה רבה בקרב 'אנשי המבצעים' בראותם שלמרות ה'מבול' שהציף אותנו מכף רגל ועד ראש, הגענו שוב, עם החיוך הנצחי, להניח עמם תפילין, 'להתוועד' יחד, ובעיקר לבשר להם שוב ושוב, אך ב'קאָך' מחודש, שהנה הנה משיח בא, ותיכף כבר בא!
פרשת לך-לך ב-770. זו לא 'עוד' שבת נפלאה ומרוממת... זו שבת פ' לך-לך ה'תשס"ח, יחד עם נשיא הדור, אבינו רוענו, כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח. כאן, ב"מקומו הקבוע דנשיא הדור", שום דבר לא ישן ומיושן. הכוחות חדשים, ה"לך-לך" מהמיצרים וגבולים חדש, ואותה 'תנועה' נצחית של הרבי שליט"א, עומדת מול עיניך באופן חדש, דוחפת ומובילה אותך, לצאת מ"הגלות פנימי בעבודת ה'"...
זו האווירה המאפיינת את תפילת מעריב ב"בית חיינו". החזן ר' יהודה בלאסאפסקי ניגש לעמוד, וכשמגיעים ל"יחי" שלאחרי לכה-דודי, הקהל אינו מוצא מרגוע: ב"דבר מלכות" השבועי, למדנו על "לך-לך בפשטות" אחד ויחיד – גאולה אמיתית ושלימה בפועל ובגלוי!
