ח"י אדר-ראשון תשס"ח

ב"ה, ימות המשיח

מחכים ומצפים ל"ויקהל" בפשטות!

אליכם, משפחתי האהובה

שלום וברכה!

בשבוע החולף, בעוד 770 חי סביב ה"דבר מלכות" האחרון לו זכינו לעת-עתה, הן ה"תוכן קצר" המוגה והן השיחה בשלמותה, התגלגל בין תלמידי התמימים סיפור שכה נוגע לנו, לאור הדברים המופיעים בשיחה זו.

באחת הערים, בעקבות סדרת אירועי סכנה חוזרים ונשנים, הטילה המשטרה עוצר מוחלט בכל רחבי העיר החל מהשעה שבע בערב. מי שיעז להסתובב בחוצות יירה מיידית ללא רחם.

היום הראשון מגיע, ועוד בשעתיים שקדמו לעוצר, שערי החנויות ננעלו, ונפש חיה לא נראתה על פני האדמה. זוג שוטרים שעמדו על משמרתם על אחת הגגות, זיהו לפתע את אחד האנשים רץ בכל כוחותיו. השעה הייתה אמנם רק שש וחצי בערב אך אחד השוטרים יירה בו למוות מבלי להסס.

"מה עשית?!" זעק לעברו עמיתו למשמרת. "הרי עוד לא שבע ובאיזה אחריות אתה יורה בו?!...". תגובתו לא איחרה לבוא: "יודע אני כי שעת העוצר עדיין לא נכנסה לתוקף, אך בהכירי אישית את אותו בנאדם ואת מקום מגורו, ידעתי כי עד השעה שבע הוא לא יספיק להגיע לביתו שבמרחק רב"...

כך גם אנו. לא מאמינים בעצמנו ובכוחות שניתנו לנו עברו מילוי השליחות ופעם אחר פעם אומרים נואש. "הרי מי כמוני מכיר את עצמי ואת יכולתיי המוגבלות. מדוע לנסות שוב ולנחול אכזבה?!...". בדיוק כאן מתייצב משפט מתוך ה"תוכן קצר" המשנה את כל תפיסת העולם בנוגע ל"ניעור משינתו" – "ישנים בהבלי הזמן". הרי "צריך להיות ניעור גם משינה זו, ותחילת העבודה היא שידע שהוא "חד ממש" עם עצמות-ומהות, שהרי הוא חלק אלוקה ממעל ממש".

בטבענו, ברגעים בהם קולטים אנו כי צריכים להתעורר מתרדמת הבלי הזמן העמוקה, המחשבות הראשונות שאופפות אותנו מתמקדות בעיקר על עוצם הריחוק "ועד כמה...".

בא נשיא הדור וקובע כי תחילת העבודה איננה לחשוב עד כמה כל פינה אצלנו שחורה ומושחרת, כי-אם עד כמה קרובים אנו... עד כמה אנו "חד ממש" עם עצמות-ומהות!

כאשר תחילת הדרך חזרה הביתה, הינה בחשיבה על העובדה שבנים אנו לרבי בכל זמן ומצב, וכי כל עניין של ריחוק שייך רק בחיצוניות, אזי, סמוכים ובטוחים אנו בכוחות העצומים שניתנים לנו בכל רגע, והדרך נעשית מתוך שמחה וטוב לבב.

לאחר נקודה התחלתית זו, באה העבודה בפועל בסדר מסודר. אבחון החסרונות והדרוש תיקון, נעשה בעין חדה וממוקדת ללא כל ה'מסביב' שהיצר-הרע מוסיף אך ורק בכדי לייאש ולתחוב אותנו עוד יותר בתוך הבוץ.

בבית אבא – 770 "בית חיינו", עובדת היותנו בנים לרבי מלך המשיח שליט"א מאירה ומורגשת במאוד. כל תפילה והתוועדות יחד עם הרבי מלך המשיח שליט"א, מעצימים את רגש הקירבה אליו ומעניקים לנו את הביטחון המלא בכך שאכן, יכולים אנו להשתנות אף אם דרוש שינוי מן הקצה אל הקצה...

יום ראשון, ח"י אדר א'

שחרית הי' כרגיל והתפילה הסתיימה לארך-10:53.

כעבור כ-20 דקות יצא כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לחלוקת הדולרים לצדקה, שנמשכה כ-9 דקות.

בסיום מנחה אמרו תהילים ל"דידן נצח" ב-770 ושלימות אה"ק, עד 3:39. מעריב הי' כרגיל והסתיים ב-6:57.

הריקודים של חודש אדר התקיימו כרגיל.

הדים רחבים עשתה ההתוועדות שהתקיימה אמש לבוגרי תות"ל נתניה יחד עם ראש הישיבה הרה"ח ר' משה אונשטיין. בין התמימים מתגלגלים במשך היום ב-770, סיפורים מיוחדים על הרבי מלך המשיח שליט"א שסופרו בהתוועדות.

בהגרלת הספרים שמתקיימת בתום הסדר לקו"ש לכלל תלמידי ה"קבוצה", מוגרלים הפעם ספרי "אגרות קודש – גאולה ומשיח". עבור "חיילי בית דוד" ב-770, מהווה הוצאת ספר זה לאור עוד תמריץ ללימוד "הדרך הישרה" לא רק בשיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח שליט"א אלא אף באגרותיו הק' ש"מלאים בדבר זה".