י"ב אייר תשנ"ג
יום שני י"ב אייר - תענית שני בתרא
קריאת התורה התקיימה כרגיל בזאל למע' כשכל הדלתות פתוחות.
בשעה 4:00 עלה כ"ק אד"ש מה"מ למרפסת אשר בקומה השלישית ושהה שם 20 דק'. המזכיר קרא לפני כ"ק אד"ש מה"מ מכתבים משך כל הזמן.
ידיעה זו התפשטה עד מהרה ושמחה גדולה נסבה בקהל. יצויין כי בפעם האחרונה שכ"ק אד"ש מה"מ עלה למע' לשהי' במרפסת הי' בימי הספירה אשתקד, וזאת להוציא מקידוש לבנה שהרבי עורך שם לאחרונה כמעט מידי חודש.
בשעה 5:45 התקבץ הקהל לביהמ"ד לאמירת תהלים. כל תלמידי הישיבות הסמוכות: 'אהלי-תורה', 'חובבי-תורה' ותלמידי 770 סגרו את הגמרות ואמרו תהלים. יצויין כי אמירת תהלים נאמרה בקשר עם תענית בה"ב לרפואתו השלימה של הרבי, אלא שנוספה לכך גם הידיעה ממקורות פנימיים, בלתי רשמיים, אודות המצב המתוח בפנים וע"כ התעורר הקהל לשפוך שיח לפני בורא העולם שיאמר קץ לגלותינו וישלח לכ"ק אדמו"ר שליט"א רפואה שלימה ומהירה תיכף ומיד ממש.
הש"צ לאמירת התהלים הי' הרב לוי"צ שפירא, כשאת הקאפיטל של כ"ק אד"ש מה"מ צ"ב אמרו פסוק בפסוק, ובסיום אמירת התהלים - אמירת ה'מי-שברך' ותפילת 'אבינו מלכנו' ו'יחי אדוננו'.
לאחמ"כ התקיים מנין מיוחד לאלו שהשלימו את התענית - עם קריאת ויחל. יצויין כי במנין זה השתתף קהל גדול מהרגיל, וזאת עקב הידיעות שהודלפו ממצבו של כ"ק אד"ש מה"מ.
"צוה ישועות משחריך בחילוי. צור עולמים הושיענו בגלוי"
(סליחות לשני תנינא)
עוד בשעות היום הדפיסו מודעות מיוחדות בהם נאמר, אשר ע"פ קריאת הרבנים ועקב המצב - יתקיים הערב (אור לי"ג אייר) אמירת כל התהלים ב-770 בשעה 9:30. המודעה, שהודפסה באותיות קידוש לבנה, הדהימה את כל רואיה. רוב הקהל שעדיין לא ידע מה קורה, הגיע מבוהל קמעה ל-770, כשכל אחד מנסה לרחרח "מה שלום הרבי", והאם חל שינוי, "הרי זה עתה, בסוף השבוע, נודענו שהכל בסדר. ואף ד"ר מור אמר כך?". אלא שלפי הנראה הרי לא כן הם פני הדברים. ואכן נודע אשר חברי המזכירות מאוד מתוחים, עקב תוצאות הבדיקות. אם כי הרופאים הגדולים שביקרו נתנו הוראות מסויימות שבתוך ימים ספורים בע"ה יעשו את פעולתם לחיוב. כמו"כ נודע אשר מה שקרה ביום רביעי שעבר הי' כעין 'נורה אדומה' לבדוק ולעשות בטוח שהכל יהי' בסדר. קהל גדול מהרגיל מילא את ספסלי ביהמד"ר ומזמורי התהלים נאמרו מתוך שברון לב מיוחד.
ובעוד בבית המדרש למטה הומה האולם בקהל עם אמירת תהלים, הרי שבזאל למעלה התקיים מנין מיוחד לתפילת ערבית, לאחר השיעור בעניני גאולה ומשיח ע"י התמימים שיחיו. הש"צ הי' הרה"ח הרה"ת, מזקני המשפיעים, ר' יהושע שי' קארף, שעומד חזן בקשר עם יום היאצ"ט של אחיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, הרב ישראל ארי' לייב - בהוראת כ"ק אד"ש מה"מ.
בסיום אמירת התהלים דיבר הרב שניאור זלמן שי' גורארי' מוועד רבני ליובאויטש, וכדרכו עורר בענין אמירת התהלים, תוך כדי שמוסיף "בדידי הוי עובדא" ממשפחתו, איך שצריכים לבד להתעורר בענין התהלים ולא לחכות שמישהו יעורר וישים מודעות, ומידי ערב, בשעה 9:30, צריכים לבוא ולומר תהלים עד שנזכה לבשורות טובות בקרוב ממש.
הרה"ח ר' רחמים שי' אנטיאן, דיבר כנציגם של 'מטה משיח', והתרים את הקהל, תוך כדי שמתבל אף הוא ב"בדידי הוי עובדא", בספרו סיפור, שהבוקר, כשהיו בבנק בקשר לחשבון של 'המטה העולמי להבאת המשיח' ודיברו עם הפקידה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה שהדבר שמחכים עליו כמעט ששת אלפים שנה, עובר המבצע הזה דרך החשבון שבבנק שלה - תגובתה לא איחרה לבוא, תוך כדי שמציגה את הסכום המופקד לזכות המטה משיח, $32, "האם עם סכום כזה אתם מתכוננים להביא את המשיח?".
ובכן: את המזומנים אנו צריכים, וכל אשר ידבנו לבו - שיתן, למען נוכל להמשיך בפעילות הרחבה שלנו. הקהל לא נשאר אדיש ואיש איש נתן כנדבת לבו הטהור לפעולות 'המטה', שמכין לנו הפתעות רבות.
כמו"כ הרב נחמן שי' שפירא עורר שינצלו את יום המחר, י"ג אייר, יום היאצ"ט של הרב ישראל ארי' לייב ע"ה - לנסיעה לאוהל בקבוצות קבוצות, ותפילה לרפואתו השלימה של כ"ק אד"ש מה"מ.
בשעות הערב התקיים קאנפירענץ בין הרופאים הגדולים: ווייס, קפלן ומור - בהנוגע למצב. נודע אודות תוצאות חיוביות ובשורות מעודדות.
בסיום אמירת התהלים התקיימה התוועדות חסידים בקשר עם סיום הלכות ברמב"ם, והרה"ח ר' י.כ. מצא לנכון לדבר כמה מלים אודות המצב לפי ראות עיניו, כש"אין אתנו יודע עד מה". להלן תמצית דבריו:
"לכל לראש יש צורך להפריד בין ההוה לעתיד, דהיינו בין המצב הקשה העכשווי לבין המצב הטוב בעתיד. והכוונה היא לב' הסוגים: ישנם המביטים קדימה עם הפנים לעתיד, אשר "בוודאי יהיה טוב", ולפיכך אינם רואים צורך באמירת התהלים וכיו"ב; מאידך - אלו הרואים רק את ההוה ומתעלמים מן העתיד, והתוצאה, כמובן, נפילת רוח וכו' - וכדלהלן.
"ביאת המשיח הוא א' מי"ג עיקרים, וכ"א שלמד פרק תניא יודע שזהו תכלית וכוונת הבריאה - דירה לו ית' - שנפעל (בשלימות) בביאת המשיח, כשלפני כן ישנם כמה שלבים בעשיית הדירה, החל מתקופת בית ראשון ובית שני; ממשיך בהתגלות תורת הבעש"ט, ולאחרי' חסידות חב"ד וכו', עד דורנו, דור השביעי ש"הורידה (את השכינה) למטה בארץ".
"זכורני שבא' ההתוועדויות התבטא הרבי, ש"אם יש למישהו ספק אשר תורת הבעש"ט היתה ואיננה; שהאגרת הידועה שלו אודות הסיפור שהי' בהיכלו של מלך המשיח ונענה שיתגלה "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" - אזי א' מהשניים: או שאינו מאמין בביאת המשיח, או שאינו מאמין בהתגלות הבעש"ט, שכן הא בהא תליא".
"עאכו"כ לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א מסר לנו את הבשורה הטובה אודות בואו של מלך המשיח.
בואו של אליהו הנביא
"לגבי בואו של אליהו הנביא, האם קודם התגלות המשיח או אח"כ - לא כתוב ברור. אך נניח לשיטה זו ש"אליהו יבוא קודם ויודיע לנו שהגאולה קרבה", האם יעלה א' בדעתו לחשוב שמא מתכוין הנביא רק ל"תפילה ותקוה" ותו לא, שמא יגרום?... או ירצו לדמות זאת לתקופת תש"א-תש"ג, כאשר אדמו"ר הקודם יצא בקריאה של "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ועדיין לא בא... וא"כ מהיכי תיתי שהיום שונים הדברים...
"- ובכן, להוי ידוע כי כאן לא אלי' הנביא בישר לנו, אלא משיח בעצמו בישר על הגאולה!
"הרבי שליט"א מבאר בשיחה על המובא במדרש שמשיח עומד על גג ביהמ"ק ואומר להם לישראל ענוים הגיע זמן גאולתכם - שא"א לומר ש"גג" פי' גג ביהמ"ק השלישי, כי אז אין צורך לבשר... הכוונה היא על "מקדש מעט זה בית רבנו שבבבל", וזהו "גג" - שכן "גגין" לא נתקדשו.
"וכל ה'פשעטלאך' למיניהם אינם אלא דברי שטות והבל, אפי' לולא דברי הרבי. שכן כשיש ספק שח"ו יתכן הפסק בהפצת המעיינות, ה"ז כפירה גמורה. ולא כפירה בפרט מסויים, אלא בכל כוונת הבריאה. קל וחומר כאשר כ"ק אד"ש מה"מ, המשיח בעצמו, בישר לנו על הגאולה.
"ובהקשר לזה ראוי להזכיר את ביאורו של כ"ק אד"ש מה"מ על דברי אליהו הנביא: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו", והקשה כ"ק אד"ש מה"מ (א פלא'דיקע זאך): היתכן? כיצד אומר להם אליהו הנביא ש"אם הבעל - לכו אחריו? אלא, מסביר הרבי, אליהו אמר להם: הסכיתו ושמעו למה שאתם אומרים ותפסיקו להשתטות ולבלבל את המוח - אין "ממוצע"! לא שייך לפסוח על שתי הסעיפים - או שהולכים אחרי האלוקים, או (ח"ו) אחרי הבעל; וכיון שמסכימים אתם כי לא תלכו אחרי הבעל, א"כ 'ה' הוא האלוקים'!.
"הוא הדבר בנדון דידן: לא יתכן ממוצע בין אמונה לכפירה. או זה, או זה. או שמאמינים במה שהרבי אמר - או שלא. [ואין הכוונה ל'בטחון חזק', כפי שמתבטאים כו"כ; לפני מאות שנים היו יהודים שחיכו בביטחון ובתקוה שמשיח יבוא בכל יום ובכל רגע, ומשעבר עוד יום ולא בא, התאכזבו והי' זה להם לפלא - אבל להגיד שזה הי' אצלם בוודאות - לא! בטחון כמה חזק שיהי' - אין זה יותר מבטחון בלבד, וראי' לדבר - כיון שענין הבטחון הוא עפ"י תורה, והתורה לא תצווה לבן אדם לחשוב ענין שאינו אמת... א"כ א"א לומר שבטחון פירושו וודאות מוחלטת של 100 אחוז: כך ולא אחרת - מאחר שרואים שקיוו ובטחו (במשך הדורות) והמציאות בפועל היתה אחרת...
וודאות שלמעלה מהטבע
"משא"כ כאן מדובר בענין אחר לגמרי! מדובר במצב שלא שייך אחרת, ולכן להתפלל על ענין כזה ש"מחר יהי' טוב" - לא רק שזה טיפשי, אלא ששאלה יש גם בדבר האם מתאים הוא לענין של אמונה. שהרי כמו שלא שייך לקיים תפילה, גם היא מתוך שברון לב, על זריחת השמש למחר, כי אין שום מקום וספק ספיקא שיהי' אחרת; ישנה וודאות מוחלטת - וזו וודאות שע"פ טבע; בנדו"ד מדובר על וודאות שלמעלה מהטבע, והיא נתפסת ומבוססת על העובדה ש"לכך היתה כל כוונת הבריאה", כנ"ל. וכיון שכך, האם יכול להיווצר למישהו ספק בענין אמונתו בכל כוונת הבריאה?!
"וביחד עם זה, המצב ההווה מאוד מאוד מר ("ביטער"). זהו מצב שנמשך כבר שנה ויותר, וכל דקה, ובפרט כשמלווה ביסורים וכאבים נוראים, ועל זה צריכים לבקש מהקב"ה שמצב זה יעבור בהקדם ובמהירות הכי אפשרית - ומזה צריכים להיות ממורמרים ("פארביטערט"), ולא סתם, אלא שיתבטא בפועל, דהיינו שיעשו כל המאמצים בכל הענינים: בקו התפלה, צדקה, לימוד התורה וכו' - לבקש מהקב"ה שהרבי יהי' בריא תיכף ומיד ו"עד מתי", "וויפ'ל איז א שיעור"....
"ואם כן, מובן איפוא כי צריך להיות כאן שילוב של ב' הדברים: מחד, צריכים לזעוק על ההוה המר מאוד, ולבקש מהקב"ה ולהתחנן לו שיחיש כמה שיותר את בריאותו של הרבי; אך בד בבד צריכים לדעת כי הדבר קשור בודאי עם ה"חבלי לידה" של ההתגלות, ולכן יש לפעול ולעשות בענין פירסום המשיח ברחבי העולם כולו: להכין את כולם לבואו של המשיח בקרוב ממש, בהתגלותו של כ"ק אד"ש מה"מ שיוציאנו מהגלות תיכף ומיד".
