כ"ד ניסן תשמ"ב

מתוך יומן 770
יומן 770

ש"ק פר' שמיני שבת מברכים אייר ה'תשמ"ב

הגיע מביתו לערך ב-6:45 ירד לתהילים ב-8:30 לאחרי שגמרו סגר כמעט את הסידור אח"כ פתח שוב והסתכל אח"כ המשיך לומר בע"פ והסמני' והאצבע בתוך הסידור היכן שאמר. [וכך] חזר להיכל ק'. ירד לשחרית ב-10:30 הורה לנגן ב"הוא אלוקינו" ג"כ כשהש"ץ ניגן. התוועדות 1:30-5:55 הרב מענטליק מזג מבקבוקון קטנטן יין לתוך הגביע כנראה מכוס של ברכה דאחש"פ, אח"כ הוסיף יין. שרו הוא אלוקינו אד"ש נענע בראשו מעט וכששרו כי אלקים אד"ש הורה בידו הק' כו"כ פעמים להגביר השירה באמצע נתן חתיכת מזונות לילד א' [קארף] ואמר לו לעשות ברכה. לקראת סוף ההתוועדות מזג מכוסו לבקבוק משקה אח"כ חילק מכוסו לילדים שהיו סביבו ואמר להם: 'לחיים ולברכה'. אח"כ נתן הבקבוק לר' דוד רסקין וציוה להכריז בנוגע לכינוס צא"ח. אח"כ התחיל אד"ש ניגון ההקפות של אביו ובראשו הורה להגביר השירה וא' הבבות הרבה פעמים. אח"כ התחיל "ווי וואנט משיח נאו" ומחה כפיים. בשיחה א' דיבר שהשבת זה בהמשך לאחרון ש"פ והשבת היא שבת מברכים אייר שזהו תמיד אחרי אחש"פ רק שההבדל הוא אם זהו בתחלת השבוע או בשבת או באמצע אבל תמיד צ"ל הפסק של ימי החול בין אחש"פ לשבת כהכלל לא בד"ו פסח באותו יום זהו אחש"פ זהו יום שישי שאז זהו ויכולו באופן של תענוג שזה מראה על שלימות עבודתו שזהו ענין יצי"מ ענין אתכפי' ואח"כ ימי המעשה שיהי' בפועל ואח"כ ישנו ענין חודש אייר שהוא ענין אתהפכא באופן שליבו חלל בקרבו שאצלו עבודה של אתכפי' זהו רק בזכרון בעלמא אבל כבר עבר לגמרי ענין עבודה זו. אח"כ בשיחה ב' עוד אמר עוד יותר בענין שני של חודש אייר שזהו ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל וכעת זהו דוד מלכא משיחא ובעצם שניהם יחד וכו'. שזהו ענין האבות שהם המרכבה שזהו הענין שאף שנמצאים בדרגת אתהפכא כנ"ל עכ"ז צריך להגיע לענין המרכבה. וזהו בהפצת המעיינות ולימוד התורה בשקידה והתמדה ולרשום לס"ת לאחדות כל עם ישראל וכו' וכו'. באופן של ביטול בתכלית ע"ד המרכבה לנשיא דורינו. וכן בנוגע למשיח שאם זכו אז יהי' באופן של ניסים כמו הרמב"ם באגרת תימן ומה שכותב הרמב"ם בהל' מלכים שיהי' רק שיעבוד מלכיות בלבד ולא יהי' מלחמות וכו'. אח"כ אמר בנוגע לזמן של זכו גופא יהי' חילוק בין עמי הארץ שהם יהיו באופן של לא זכו שיהי' לא קנאה ולא שנאה וכו' כמ"ש הרמב"ם ות"ח יהיו באופן של זכו שיראו ניסים וכו'. ועמי הארץ [ע"י שימוש ת"ח] הם ג"כ במשך זמן שיהי' באופן כמ"ש הרמב"ם יהי' כמו ת"ח. אח"כ הי' מאמר כעין שיחה ד"ה "וביום השמיני" אמן בניגון של שיחה אך עצם את עיניו והרכין את ראשו וכן לא אמר אח"כ לחיים, כמו במאמר. שיחה ברש"י ט.ט.י"ב. וכן בזוהר וכן בפרקי אבות פ"א. אח"כ הרבי הזכיר בנוגע למ"ש הרמב"ם שיהי' לע"ל מעדנים כעפר לכאורה בשביל מה צריכים זאת אבל כן כותב הרמב"ם שיהיו מעדנים כעפר וילמדו תורה בשקידה והתמדה וזהו מ"ש "ארחב פיך ואמלאהו" בכל העניינים ואד"ש סיפר שא' בא אליו בטענה שאינו יכול ללמוד תורה מפני שעדיין אין לו 'קארפד' (שטיחים) מקיר אל קיר והוא מסתכל על השכן שלו איזה שטיח יש לו וכך ג"כ הוא צריך אחרת אינו יכול ללמוד וכיו"ב ומכאן התחיל אד"ש לבכות עד כמעט סוף השיחה ובכל פעם אד"ש התפרץ בבכי ובידו הק' העביר בחוזק על המצח והתאפק ושוב אמר כמה מילים ושוב התפרץ בבכי ובידו העביר בחוזק על המצח וכך כל זמן שדיבר בנוגע ליהודי רוסי' ממשיך, התייפח בבכי אין מילים לתאר מעמד מרגש זה כמעט כולם התחילו להוזיל דמעות כמים... הרבי אמר שאותו אדם נמצא במדינת הרווחה ויכול ללמוד במנוחת הנפש בשקידה והתמדה ואמרתי לו אם הוא מסתכל על גוי בברוקלין אמנם באמת יש לגוי יותר אבל כשיסתכל על היהודים שנמצאים ברוסי' במצוק ושבי' שיש לו דירה עם חדר א' ואם הוא יסגור את החדר אז יחשבו שהוא עושה משהו נגד הממשלה ולכן צ"ל החדר פתוח להניח תפילין במס"נ ובתחילה אמר שבכלל השאלה אם יש לו תפילין (ובכה)... ואם כבר יש תפילין הרי להניח בביהכ"נ אינו יכול כי אז יתפסו אותו ולהניח בביתו שיש לו רק חדר א' כנ"ל ואם ידעו מזה הרי יקחו לו את הפרנסה ולזה צריך מס"נ... וכשמגיע פסח ומוצא כזית מצה וקצת תפו"א שאין בזה חשש של חמץ ושמח עם זה כמו יהודי בשמח"ת... וכן כשעושים התוועדות הרי צריכים לפחד שלא יתפסו אותם וישימו אותו ובני ביתו בבית האסורים ...(כאן הרבי בכה עוד יותר חזק).

[בשיחת רש"י הרבי תפס את הכובע (מהעיניים של הכובע) והגביהו מעט והניחו חזרה על ראשו (כנראה הקריבו מעט) שיחה א' אחרי שהרבי דיבר על יהודי רוסי' קם ליפסקר הגבאי ואמר לחיים ובירך את יהודי רוסי' שיצאו מהמצוק וכו' וכולם ענו אמן אח"כ אמר לאד"ש לחיים ואד"ש ענה לחיים ולברכה.]

וכאן יהודי עד שלא יהי' לא כסף בריווח ושטחים מקיר אל קיר וילך לטייל ורק עם יהי' לו עוד זמן פנוי אז ילך לרשום יהודי 1-2-3 לס"ת... וכאן זה לא נוגע לא בבני לא במזוני (ולא ברוויחי)... מס"נ. הרבי דיבר עוד באריכות וכל כמה מילים בכה כנ"ל איני זוכר כל מילה ומילה שיצאה מקירות ליבו ... כנראה זה יהי' בהנחה בלה"ק. בנוגע לפועל שילמדו בשקידה והתמדה ויראו לרשום מה שיותר בזריזות יהודים לס"ת. והרבי אמר (בתחילת ענין הנ"ל) שצריך ללמוד בשקידה והתמדה וכו', שאדם רק יכין את הכלים והכל כבר הקב"ה יעשה כך שאין בעיות כלל כמ"ש "הרחב פיך ואמלאהו"-הקב"ה. (לפנ"ז חייך) ואמר על התקנה של אדמו"ר הקודם לא לשתות יותר מ-4 פעמים ואמר ע"ז לא' שאם אינו יכול לשתות כ"כ קצת שיאכל לחם שעשוי מחיטים שעושים מזה הרי ג"כ וודקא. ובזה ישלים את מה שרוצה לשתות יותר מהמותר כמובן שזהו רק בנוגע לשתות אבל בנוגע לקידוש על היין ובנוגע לברכה אז הרי אין זה עוזר וכן הסביר מהו ענין לקיחת המשקה. בהתוועדות הרבי דיבר ע"ז ששאלו שרש"י כותב הפוך ממה שדיבר באחש"פ בנוגע לקדשי שעה וקדשי דורות שבקדשי דורות זהו יותר קל ותי' ע"ז באריכות ואמר תחילה שבוודאי מה שאמר באחש"פ אינו פליטת פה בלבד. והלימוד מרש"י הוא שאם הקילו בקדשי שעה שמחנכים ילד בנוגע לדברים טפלים זה צריך לדעת שזהו רק לשעה אבל לדורות צריך להיות זהיר בתומ"צ בשקידה והתמדה וכו', אח"כ תפילת מנחה אח"כ התיישב לומר פרקי אבות פ"א לאחרי שגמר דיפדף כמה דפים הלאה בפרקי אבות אחרי התפילה התחיל "ווי וואנט משיח נאו" ובדרכו הורה להגביר השירה. יצא למעריב 7:30 אח"כ נסע לביתו שרו "ווי וואנט" והורה להגביר השירה.