קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כ"א תשרי תשל"ח


יום שני, כ"א תשרי – הושענא רבה

בשעה 9:30 בבוקר הגיע כ"ק אדמו"ר שליט"א מביתו ונכנס לחדרו.

לשחרית נכנס בשעה 10:00 ואגודת ההושענות בידו. לאמירת ההושענות ירד מהבימה ועמד ליד הש"ץ. את אגודת ההושענות הכניס בסוף הסידור אותו החזיק בידיו ביחד עם הלולב והאתרוג. אח"כ חזר למקומו על הבימה. הורה לשיר "הושיעה את עמך" (י' פעמים). את אגודת ההושענות חבט בצד ימינו על הרצפה ואח"כ השליכה תחת הסטנדר על המדף להנחת הרגליים.

בתפילת מוסף רמז לשיר ב"אתה בחרתנו". אחרי התפילה חייך לעבר ר' זושא ווילימובסקי. הלה התחיל לשיר וכ"ק אדמו"ר שליט"א רמז בידו להגברת השירה.

בשעה 1:00 יצא לסוכה כדי לחלק לעקאַח לאלו שלא קיבלו בערב יוהכ"פ. בדרכו נתן שלום לקושנר, מפקד המשטרה, ולבנו, כשהוא מאחל להם (באנגלית) שנה טובה וחג שמח. אחרי שסיים לחלק לעקאַח לגברים – וזאת בעומדו בפתח הסוכה – התחיל לחלק לבנות ונשים. אח"כ חילק שוב לגברים. לכאו"א מהעוברים אמר "אַ שנה טובה ומתוקה".

לאחד העוברים שהלך עם מקל אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "איר זאָלט גיין אויף צוויי ניט אויף דריי". הלה השליך מיד את המקל והלך בכי טוב. יהודי רוסי ביקש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ברכה (באמרו: רבי, תעזור לי! כמה פעמים) והתחיל לבכות. כ"ק אדמו"ר שליט"א שאלו בחיוך: מה אתה בוכה, הרי עתה זמן שמחתנו! המזכיר הריל"ג רצה להוציאו מהתור אך כ"ק אדמו"ר שליט"א משכו בחזרה, הכניסו לסוכה ואמר לו שיישב ויאכל מהמזונות ויברך "לישב בסוכה", ומזג לו יין. הלה לא ישב. כשסיים לאכול אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שיברך ברכה אחרונה. הלה חיפש סידור בין הספרים שבסוכה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א שעמד והתבונן בו ניגש ונתן לו סידור. הוא לקח את הסידור וחיפש את מקומה ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שנמצאת לפני תפילת מנחה. הלה לא הבין וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שוב.

תוך כדי כך צעק הריל"ג לעבר הבחורים שצריכים "אַוועק טרייבן אַלעמען". כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיב ע"כ: "וואָס טרייבן, מ'טאָר נישט טרייבן".

היהודי הנ"ל אמר משהו ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שבאמצע הברכה אסור לדבר. אח"כ שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א האם כבר התפלל מנחה, ובהשיבו שלא, הורה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א להתפלל כעת, והוא התפלל. באמצע התפילה התחיל לבכות, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו שביו"ט אסור לבכות. אח"כ אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שיורד גשם וא"א להיות פה הרבה זמן. הוא יצא, וכ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך לחלק לנותרים.

בפתח עמד ר' מאיר הארליג עם הד' מינים וכ"ק אדמו"ר שליט"א שאל האם כולם עברו והלה ענה בחיוב (כרגיל בהו"ר, נותנים גם לילדים ואח"כ גם לנשים ובנות לברך על הד' מינים של כ"ק אדמו"ר שליט"א. היה תור גדול ואת מקומו של ר' מאיר הארליג תפסה הגב' מריישא גארעליק). אח"כ שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א את הריל"ג אם כבר חילקו לכולם וענה בחיוב.

בסיימו את החלוקה, הלך לחדרו ובעמדו על מפתח חדרו רמז ליהודי הנ"ל שייגש אליו ושוחחו ביניהם כ-10 דקות. כשסיימו לשוחח, ביקש היהודי הנ"ל תהילים.

למנחה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א בשעה 4:20 בזאל הקטן (ביהמ"ד הגדול היה סגור בשעות אחה"צ בכדי ש"ועד המסדר" יוכל לסדר את ביהמ"ד שיהא ראוי להקפות). לפני התפילה שרו וכ"ק אדמו"ר שליט"א הראה בידו על הרצפה בתמיהה (כנ"ל מוצאי ב' דחה"ס).

אחרי התפילה כשרצה ללכת לביתו, ראה שליד הסוכה שוב עומד תור לבקשת לעקאַח, וע"כ חזר לחדרו וכעבור 10 דקות יצא והמשיך בחלוקה במשך כחצי שעה אח"כ, כשעה לפני כניסת החג, נסע לביתו.

[בינתיים נהרו הבחורים אל דלתות הכניסה של ביהמ"ד (שבצד מערב) בכדי להיכנס פנימה ולתפוס מקומות. בשעה 5:00 לערך נפתחו הדלתות וביהכ"נ כמרקחה, כולם רצים, זה סוחב ספסל וזה פיגום וכדומה, כן היו קריאות וצעקות שנמשכו כ-20 דקות עד ששקטה הסערה. רוב הבחורים הלכו להתכונן לקראת החג, אך יחידים נשארו לשמור על המקומות].

כשחזר כ"ק אדמו"ר שליט"א מביתו כעבור כחצי שעה, שוב היו כאלו שטרם קיבלו לעקאַח וכשהבחין בהם נכנס שוב לסוכה והמשיך לחלק.

כשהסתיימה החלוקה, כבר היה סמוך לשקיעה. מכיוון שלא הספיק לאכול בביתו את הסעודה, ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א מהמזכיר הריל"ג שיביאו את הסעודה ל-770. כשהביאו את הסעודה נכנס לסוכתו ואכל מעט מאוד [מיומנו של הריל"ג משמע שהתפלל מנחה רק אחרי אכילת הסעודה].

מספרים שהרבנית צלצלה למזכירות וביקשה שלא יכבידו על כ"ק אדמו"ר שליט"א מפני שאינו מרגיש טוב ושלכן גם יראו לקצר הלילה בהקפות. [במשך היום התעניינה הרבנית אצל אחד מבאי ביתה איזה ס"ת ימסרו בעת ההקפות לכ"ק אדמו"ר שליט"א. כשהלה ענה שאת הס"ת הקטן, שאלה הרבנית מה משקלו, וכשענה שמשקלו קל ביותר, הוסיפה לשאול מה משקלו עם הכתר שעליו. כשענה שעדיין יהי' משקלו קל, אמרה לו הרבנית שילך להגיד "לחיים" לכ"ק אדמו"ר שליט"א שיהיה בריא. ויהי לפלא].

ליל שמיני עצרת

בין השמשות יצאו אנ"ש והתמימים והאורחים לבתי כנסיות כדי לשמח יהודים בשמחת החג. כנהוג, בליל הא' יוצאים לשכונות קרובות יותר כדי שיוכלו לחזור לפני ההקפות של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

תפילת ערבית בשעה 7:00. כשכ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע למקומו התחיל לנגן את ניגון ההקפות של אביו נ"ע.

אחרי התפילה התחיל לנגן "הושיעה את עמך".

בשעה 9:00 נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להקפות. בית הכנסת היה מלא. השנה היו הרבה יותר אורחים מאשר בשנים קודמות; הקהל נאמד בכמה אלפי איש ולכל אורך ורוחב הקירות הוקמו פירמידות שהיו עמוסות עד אפס מקום. כשכ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס רקדו ושרו, ובכל הדרך לבימה הורה בידו להגביר את השירה, וכשעלה לבימה פנה לעבר הקהל הרחב ומחא כפיים בחוזק במשך כמה דקות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא למזכיר הריל"ג ודיבר איתו משהו (אח"כ נודע שאמר שיהיה מוכן כי ברצונו למסור הודעה מיוחדת לציבור לאחר ההקפה החמישית).

אח"כ התחילו באמירת פסוקי "אתה הראת" [בא' היומנים מובא שקודם "אתה הראת" ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א שיקצרו הערב בהקפות, וביומן נוסף מובאת שמועה שאמר כן למזכיר הריל"ג לפני שירד לביהכ"נ]. כ"ק אדמו"ר שליט"א נתכבד באמירת פסוק ראשון ופסוק אחרון. אחרי הפעם הראשונה שסיימו "אתה הראת" הסתובב שוב אל הקהל והתחיל לשיר "הושיעה את עמך" ומחא כפיים בחוזק רב. גם בפעם השניה נתכבד בפסוק ראשון ואחרון וכשסיימו הסתובב לקהל והתחיל לשיר "ופרצת" ומחא כפיים. גם בפעם השלישית נתכבד כנ"ל ואחריה התחיל לשיר "פרזות תשב" והורה בשתי ידיו להגביר את השירה, וכן מחא כפיים.

שלושת הפעמים של אמירת "אתה הראת" והניגונים שביניהם עברו די מהר, במשך כחצי שעה. בעת הניגונית היתה מורגשת על כ"ק אדמו"ר שליט"א עייפות כל שהיא, זאת על אף השמחה שהיתה נסוכה על פניו ומחיאות הכפיים הסוערות.

התחילו בסדר ההקפות. כ"ק אדמו"ר שליט"א נתכבד בס"ת הראשון (הקטן) בהקפה הראשונה. את הס"ת מסר הרב בנימין אלטהויז שגם דיבר עם כ"ק אדמו"ר שליט"א וכ"ק אדמו"ר שליט"א חייך. בשאר הס"ת נתכבדו זקני אנ"ש (הרב חודקוב ועוד). כ"ק אדמו"ר שליט"א יצא להקפה כשהוא הולך לאט (אחרי ר' יעקב כ"ץ (משיקגו) הש"ץ להקפה), ואחריו גיסו הרש"ג וזקני אנ"ש. רבים עמדו קרוב לשביל בו עבר כ"ק אדמו"ר שליט"א ונישקו את הס"ת שבידו כשהם מאחלים "דערלעבט איבער אַ יאָר" וכ"ק אדמו"ר שליט"א עונה: "גם אתם".

כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע למרכז בית הכנסת – שם הוכן מקום מיוחד להקפות, מוקף בשולחנות – והמתין עד שיגיע הרש"ג. כשהגיע הרש"ג נעמד כ"ק אדמו"ר שליט"א באמצע והמתין עד שיגיע ס"ת של משיח. כשהגיע ונעמד ליד השולחן, הניח כ"ק אדמו"ר שליט"א את ידו הימנית על כתפו של הרש"ג, שהניח אף הוא את ידו על כתף כ"ק אדמו"ר שליט"א, ביד השניה הס"ת, והתחילו לרקוד כשכל הקהל שר את ניגון ההקפות.

רקדו משך זמן, וכ"ק אדמו"ר שליט"א היה בהתלהבות יותר מהרגיל, עד שהרש"ג נאלץ להפסיק וכ"ק אדמו"ר שליט"א תמך בו.

בהקפה השניה התכבדו בס"ת זקני אנ"ש המתפללים בביהכ"נ. שרו "נודע ביהודה". כשהתחילו לשיר, הסתובב כ"ק אדמו"ר שליט"א במקומו לכיוון הקהל ומחא כפיים משך כמה דקות וחייך לעבר הרבה אנשים.

בהקפה השלישית התכבדו האורחים מארץ ישראל. כ"ק אדמו"ר שליט"א הסתובב וחייך הרבה, והורה לר' י.כ. שיצטרף גם הוא להקפה זו.

התחילו לשיר את הניגון עם המילים "חיילי אדוננו מורנו ורבינו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנק'ן לארצנו עם המבצעים ונש"ק בידינו, יבוא ויגלאנו". על פני כ"ק אדמו"ר שליט"א נראה חיוך קל, אך בתחילה לא הגיב במחיאות כפיים. לפתע פנה אל הרב חודקוב ואמר לו כמה מילים תוך שהוא עושה תנועה בידו [השמועה אומרת שאמר: "וואָס ווילט זיי פון מיר"], ותיכף התחיל למחוא כפיים בחוזק רב במשך כמה דקות, כשהוא מביט לכל הכיוונים ומסמן שימחאו כפיים וירקדו [בא' היומנים נרשם שזו הפעם הראשונה שכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד שיר זה]. פנה למר שמואל הכהן (אבידור) וחייך אליו.

בשתי ההקפות האלו, השניה והשלישית, הורגש שכ"ק אדמו"ר שליט"א בעייפות יתירה, כאשר מחיאות הכפיים היו באיטיות ובמשך זמן קצר מהרגיל.

בהקפה הרביעית התכבדו האורחים משאר קצווי תבל. התחילו לשיר "על הסלע הך". כ"ק אדמו"ר שליט"א הסתובב לעבר הקהל ומחא כפיים לא בחוזק – כפות הידים בקושי נוגעות זו בזו – כשידו השמאלית נשענת על הסטנדר, למשך זמן קצר לפי ערך.

פניו של כ"ק אדמו"ר שליט"א נשתנו לחיוורים כסיד ופנה אל המזכיר הריל"ג ואמר: "גיב מיר מיין ביינקל". כ"ק אדמו"ר שליט"א התיישב וקירב אליו את הסידור, פתח את הכפתור העליון של חולצתו והחל לעסות את לבו הק'. כשישב, נשען על המשענת ועצם את עיניו ונראה היה שסובל כאבים.

הריל"ג הזעיק את אחד הרופאים שעמד ליד הבימה והרופא אמר שיביאו מים. צעקו שיביאו מים. המזכיר הריב"ק הושיט לכ"ק אדמו"ר שליט"א ספל מים אך כ"ק אדמו"ר שליט"א לא רצה לשתות. הרופא ניגש ורצה לשים מטפחת רטובה על היד אך כ"ק אדמו"ר שליט"א מיאן, ובכלל לא רצה שיגעו בו [בא' היומנים נרשם שהרשה לד"ר זליגסון לבדוק את הדופק, והלה הציע שכ"ק אדמו"ר שליט"א יעלה לחדרו, אך כ"ק אדמו"ר שליט"א ענה שברצונו לסיים את ההקפות].

הקהל היה במתח היסטרי. צעקו להתרחק מהבימה ולצאת מביהכ"נ כדי שיהי' אויר יותר מורווח. בתחילה היה בלבול כאשר כמה מ"ועד המסדר" הורו לעומדים על הפירמידה שע"י ארון הקודש שייצאו החוצה, אך אנשי הפירמידה שממול הורו להישאר במקום כך שבהלה אחזה את כולם ולא ידעו מה לעשות. מכל עברי ביהכ"נ נשמעו בכיות מיללות וקורעות לב.

המזכיר הריב"ק, שישב על הרצפה ליד כ"ק אדמו"ר שליט"א, ביקש ממנו כמה פעמים שישתה את המים שהביאו, אך כ"ק אדמו"ר שליט"א לא הגיב. ר' לייבל ביסטריצקי (מ"הצלה") הגיע בריצה כשבידיו מכשירי חמצן וכשכ"ק אדמו"ר שליט"א הבחין בכך, חייך. אחרי זמן הורה לריל"ג שימשיכו עד לסיום ההקפות.

להקפה החמישית קם כ"ק אדמו"ר שליט"א מכיסאו ומחא כפיים משך זמן קצר [בא' היומנים נרשם שהקפה זו נערכה במהירות, ללא שירה וריקוד, כמו ההקפה השישית, וביומן אחר נרשם שנעמד גם בהקפה השישית (והתיישב ביניהן), אך נשען על הסטנדר], ואחרי' התיישב.

בינתיים, הקהל ההמום התחיל לתפוס את המצב ובעת ההקפה החלו להתפזר ולצאת מביהכ"נ, כך שתוך דקות אחדות התרוקן כמעט כל ביהכ"נ, ונשארו פחות ממאה איש. גם העזרת-נשים התרוקנה ונפרצו החלונות שם בכדי שיכנס דרכם אויר צח וקריר.

את ההקפה השישית ערכו בשקט, בלי שירה וריקוד, כדי שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא יצטרך לקום.

להקפה השביעית קם כ"ק אדמו"ר שליט"א מכיסאו. הציעו שיערכו את ההקפה על הבימה שלו אך כ"ק אדמו"ר שליט"א מיאן, וקיבל את הס"ת הקטן מידי הרב בנימין אלטהויז והלך עמו, באיטיות ובפנים חיוורות, למקום ההקפות במרכז ביהכ"נ. היו כאלו שרצו לנשק את הס"ת אך המזכיר הריל"ג, שצעד לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א, מנע זאת מהם כדי שיסתיים מהר.

אחרי כ"ק אדמו"ר שליט"א הלך הרש"ג לבימת ההקפות (כ"ק אדמו"ר שליט"א הביט אחריו לראות האם הרש"ג צועד אחריו כרגיל, ומיד ביקשו מהרש"ג שיפסיק לרקוד מיד בתחילת ההקפה). כ"ק אדמו"ר שליט"א החל לרקוד עמו מעט אך הרש"ג הפסיק מיד. כשהפסיק, חייך כ"ק אדמו"ר שליט"א ועשה תנועה של תמיהה. ההקפה הזו נמשכה בערך דקה.

היה נראה כאילו כ"ק אדמו"ר שליט"א צריך שיאחזו בו והריל"ג ניסה לעשות זאת, אבל כ"ק אדמו"ר שליט"א לא הסכים. אח"כ חזר למקומו ואמרו "עלינו לשבח".

אחרי התפילה אמר ג' פעמים "גוט יום טוב" (בקול די חלש) כשהוא מניף שתי ידיו ומניע את כל גופו בחוזק. אח"כ התחיל לשיר "ושמחת" ובדרכו לצאת מביהכ"נ רמז בידו להגביר את השירה. כשהגיע למדרגות רצו לעזור לו אך דחה את העזרה.

כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו נשען פתאום על הקיר. הרב חודקוב שהיה עמו נפחד מזה ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שילך ל"מרכז" (חדר המזכירות) ולא יישאר בחדרו. כ"ק אדמו"ר שליט"א לא נעל את החדר, ומכאן ואילך היתה אפשרות למזכירים והרופאים להיכנס בעת שמצאו לנחוץ.

גיסתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ירדה מביתה לג"ע התחתון, והריל"ג הודיע לכ"ק אדמו"ר שליט"א מבואה [לפי יומן אחר, לא פתח לה כ"ק אדמו"ר שליט"א את הדלת כשהיא דפקה, ורק כשניגשה ודפקה בחלון והכריזה את שמה בקול, פתח לה]. כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לה רשות להיכנס, והיא שאלה: "וואָס הערט זיך?" כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לה שהשבוע לא ישן וכל היום עמד וחילק לעקאַח, "איך האָב ניט געגעסן אַ גאַנצן טאָג און ניט געשלאָפן", אבל הלילה ינוח ובע"ה מחר יהי' סדר רגיל. הנ"ל יצאה מחדרו הק' ובראותה את הריל"ג אמרה לו שייכנס וישתדל שרופא יבקר את כ"ק אדמו"ר שליט"א.

כאשר הרופאים רצו לגשת לכ"ק אדמו"ר שליט"א לבדוק את מצב בריאותו, כ"ק אדמו"ר שליט"א לא נתן להם רשות לגשת אליו, ואמר לריל"ג שיכין את הקידוש והסעודה בסוכה, וכן הורה לו שלא יודיע לרבנית ממצב הדברים.

הריל"ג ביקש רשות מכ"ק אדמו"ר שליט"א שרופא ייכנס ורק יסתכל על מראה פניו הק', ולזה הסכים כ"ק אדמו"ר שליט"א. כאשר נכנס ד"ר גלזמן וראה את מראה פניו הק' שהוא חיוור ומזיע, הבין שהמצב מאוד לא טוב, ושאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א האם הוא מרגיש כאבים. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שכן והראה על הלב [לפי יומן אחר, לא גילה כ"ק אדמו"ר שליט"א שהיו לו כאבים בלב עד אחר הסעודה]. הרופא שאל על סוג הכאבים; האם הם כמו דפיקות חזקות של פטיש או כאבי מחטים דוקרים. כ"ק אדמו"ר שליט"א השיב שאלו כאבי דקירות, והרופא אמר שכ"ק אדמו"ר שליט"א כעת עובר התקף לב חזק.

לבקשת הרופא שיתן לו רשות לבצע טיפולים מיאן כ"ק אדמו"ר שליט"א, וציין שמאז הבוקר כמעט ולא אכל, וברצונו ללכת לעשות קידוש בסוכה.

[חברי המזכירות וכל הקהל היו מבוהלים מאוד. הרחי"ק רץ יחד עם רופא אחד והתקדם לעבר הכניסה של 770. קהל האלפים עמד בדרכם וכשלא הצליחו לפלס להם דרך צעק ודחף. המתח אצל הקהל גבר כאשר התניעו את האמבולנס החונה ליד 770 והציבור הבחין שמתוך האמבולנס הוציאו אלונקה והכניסו לתוך 770. רבים התחילו לבכות אבל כעבור דקות ספורות יצא ר' לייבל ביסטריצקי והודיע שאת האלונקה הכניסו עבור ילד שנפצע כאשר רץ בתוך הבהלה הגדולה. ההודעה הזו הרגיעה רק במעט, שכן הכל היו המומים ומתוחים ממה שאירע. עד"ז היה עוד פעם שהסיעו אמבולנס נוסף ועוררו בהלה, עד שהודיעו שהיה זה א' מהקהל].

בינתיים הגיעה הרבנית מהבית שברחוב פרזידנט, דרך רחוב יוניון, אחרי שהרב דובער יוניק [לפי יומן אחר היה זה ר' חס"ד הלברשטם] הלך – באמצע ההקפות – להודיע לה ממצב הדברים. כאשר נכנסה לחדרו הק' קיבל אותה כ"ק אדמו"ר שליט"א בחיוך, אך הביט על הריל"ג במבט חד ברמזו: הרי אמרתי שלא יודיעו לה [לפי יומן הריל"ג, אמר זאת כ"ק אדמו"ר שליט"א במפורש]...

בתחילה רצה כ"ק אדמו"ר שליט"א ללכת לביתו אך הרופאים התנגדו וגם הרבנית ביקשה שיישאר, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א "נו", שהיות וכך, אם יסדרו מיטה "וועל איך איבערנעכטיקן".

רופא צמחוני בשם ד"ר אבוחצירה ניגש והגיש לכ"ק אדמו"ר שליט"א כוס תה עם עלה מסוים העוזר להשתיק כאבים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו תודה רבה, אבל אינו יכול לשתות מחוץ לסוכה ולפני קידוש.

אחד הרופאים אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שעדיף שלא ילך לסוכה, כי ההליכה בהחלט אסורה עליו, ואומרים שכ"ק אדמו"ר שליט"א ענה לו: איך אני יכול להשאיר את הרבנית כל הלילה לבדה, לא לאכול ולא לעשות קידוש עבורה?

בחדרו שהה כ"ק אדמו"ר שליט"א כעשר דקות ואח"כ יצא משם, לבוש מעיל, בכדי להיכנס לסוכה. הקהל עמד על המדרכה, וכשנראה כ"ק אדמו"ר שליט"א יוצא התחילו לשיר. אח"כ נכנסה הרבנית לסוכה. לסוכה נכנסו גם הד"ר גלזמן וד"ר זליגסון והמזכירים הריל"ג והריב"ק.

כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לסוכה, התיישב מיד והשעין את מצחו על ידו, ופניו נתכרכמו מהכאבים. הרופא אמר לרבנית שכאבים אלו הם כתוצאה מההתקף-לב. לאחר כמה דקות נעמד כ"ק אדמו"ר שליט"א ועשה קידוש (הביאו מיץ ענבים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א סירב לקדש ע"ז באמרו: "קידוש מאַכט מען אויף וויין, ניט אויף גרעיפּ-דז'וס"), אח"כ אכל חתיכת לעקאַח (ע"פ דעת הרופא זליגסון, שהיה חסר לכ"ק אדמו"ר שליט"א סוכר בדמו, ולכן הציע שיאכל מאכלים שיש בהם סוכר, וכן הכניסו סוכר בשאר המאכלים), אח"כ נטל ידיו ואכל כזית חלה אותה טבל במלח שהיה נתון בכף על השולחן. באמצע הסעודה נכנס הרש"ג לסוכה, ואשתו – גיסת כ"ק אדמו"ר שליט"א – הורידה דבר מאכל מסוים מהדירה. כ"ק אדמו"ר שליט"א אכל מזה מעט וביקש שיביאו מיץ תפוזים או מיץ לימון.

[השמועה אומרת שכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לרש"ג: אין מה לדאוג, השווער היה פה ואמר שלא צריך לדאוג!].

כ"ק אדמו"ר שליט"א אכל חתיכה קטנה של דג וחתיכה קטנה של בשר, ובירך ברהמ"ז. בסוכה שהה כחצי שעה, ובזמן זה השתפר קצת המצב, ואחרי הסעודה אף נראה גוון בפניו הק'. גם הרופאים ראו בכך הטבה כלשהי, כי בתחילה היה דופק הלב נמוך ביותר, ואילו בעת מנוחתו וישיבתו בסוכה עלה בהרבה.

כשיצא מהסוכה ועלה במדרגות הכניסה, הסתובב אל הקהל הרב שהמתין בחוץ כדי לראותו. כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לשיר "ושמחת" ואף הניף בידו הק' פעמיים לאות עידוד, ומחא כפיו הק'. בכניסה ל-770 עמד הרב דוד ראַסקין וכ"ק אדמו"ר שליט"א שאל אותו מה קורה למטה (בביהכ"נ), והורה שיהיה באופן של "שמחה פורצת גדר".

כאשר שהה כ"ק אדמו"ר שליט"א בסוכה, הכניסו לחדרו מיטה מדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שבקומה השניה (לא היתה זו מיטת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, כי כ"ק אדמו"ר שליט"א לא הסכים לכך [לפי יומן אחר הורידו בתחילה א' המיטות, וכשראתה גיסתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א את המיטה צעקה ואמרה שיורידו מיטה אחרת, והורידו את מיטתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ]). כאשר נכנס לחדרו נשכב כ"ק אדמו"ר שליט"א על המיטה, ואמר לריל"ג שכעת יכולים הרופאים לגשת ולעשות את מה שצריכים, אך בתנאי שלא ימסרו את ממצאיהם לא לקרוביו, לקרוביהם או לידידיהם או לאף אחד. פניו הק' החווירו שוב, כנראה מהמאמץ של מחיאות הכפיים בחוץ.

כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש להודיע לקהל "מ'זאָל זיך האַלטן רואיג און מ'זאָל גיין פּראַווען שמחת יום טוב", ושאלו שעשו כבר הקפות שילכו לבתים לסעוד סעודת יו"ט, ושאלו שעדיין לא עשו הקפות ילכו לערוך הקפות בשמחה. המזכיר הריל"ג יצא והודיע זאת לקהל. כן הודיע כ"ק אדמו"ר שליט"א שהלילה לא ילך הביתה. אלו שלא עשו הקפות נכנסו לביהכ"נ, והשירה – ע"פ ההוראה הנ"ל – אכן נשמעה שם.

מספרים שכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שהיות וכל הרופאים הינם יהודים, שידאגו להם לסעודת יו"ט. כמו כן אמר למזכיר הריל"ג שילך לאכול סעודת יו"ט. כמו"כ הורה לא' הרופאים שילך לרקוד עם הקהל בביהכ"נ. הכינו לרופאים סעודת יו"ט בסוכה וגם הריל"ג יצא ידי חובה.

הרבנית שהתה בחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לה שתלך לביתה (אך למעשה היא נשארה ולנה בבית הרש"ג). כאשר יצאה, קראה לריל"ג ואמרה לו שכ"ק אדמו"ר שליט"א הורה שהוא יעמוד כאן ליד החדר ויפקח על הרופאים והטיפולים.

אחרי סעודת החג מיהרו רבים מאנ"ש (מאלו שהלכו לסעוד בדירתם) לחזור ל-770 ולהתעניין במצב. החלו לדבר על הסדר שיהיה מחר בתפילה ובהקפות – שלא להסתיר את המזגנים ושיכנסו רק אורחים וכו' – שכן עדיין לא ידעו את המצב לאשורו. אט אט התגלו לאנ"ש פרטים באמצעות כמה שהצליחו להאזין לשיחות הרופאים שהתקיימו בג"ע התחתון.

שומרים מיוחדים הועמדו ושמרו שהקהל יעמוד במרחק-מה מ-770, כדי שלא לגרום לבהלה ורעש מיותרים. במשך כל הזמן זרמו ללא-הרף המוני רופאים ל-770; הרבה מהם הגיעו במכוניות המשטרה כדי שיוכלו לעבור מיד בין הקהל הענק, ללא קשיים.

ארבעה רופאי לב בכירים הגיעו כדי לבדוק את כ"ק אדמו"ר שליט"א, ותוך כדי הבדיקה התערב כ"ק אדמו"ר שליט"א בדבריהם. הרופאים השתוממו מן הידע העצום שכ"ק אדמו"ר שליט"א הפגין בנושא הלב, ולא הבינו מנין יודע אדם שמעולם לא למד רפואה הכל על פעולת הלב.

ד"ר גלזמן אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שבענייני תורה ויהדות הוא מציית לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל בענייני רפואה הוא מבקש שכ"ק אדמו"ר שליט"א ישמע לדעתו וילך לבית הרפואה. כ"ק אדמו"ר שליט"א השיב לו (תוכן): באופן עקרוני אתה צודק, אבל במקרה הספציפי שלי אינך יודע את כל הנתונים ובמילא אינך יכול להחליט. ד"ר גלזמן שאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה זאת אומרת שאינו יודע את כל הנתונים? מה הוא צריך לדעת? הרי כ"ק אדמו"ר שליט"א לא לקח עד היום תרופות; זה דבר שפתאום קרה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר: לא! בהחלטיות והוסיף שהוא מעדיף להישאר כאן.

לפתע שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א את הרופא: האם יש לך מושג מה קרה כאן בחדר הזה, ועל השולחן שלי?

ד"ר גלזמן השיב שאינו יודע, אבל הוא משער.

המשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א: אני לא יכול אפילו להתחיל לספר לך מה עבר בשולחן הזה, אבל בשבילי החדר הזה הוא קודש קודשים, ואתה אומר לי עכשיו לצאת מקודש הקודשים לבית הרפואה, ממקום קדוש למקום של טומאה?!...

[דברים דומים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א לד"ר פלדמן. כאשר אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שבבית הרפואה יש סיכוי להתרפא מהר יותר, הצביע כ"ק אדמו"ר שליט"א על שולחן היחידות וארונות הספרים ואמר: אתה רואה את השולחן הזה והספרים הללו? לכאן מגיעים אלפי אנשים כדי לקבל השראה, וגם אני מקבל השראה מהשולחן והספרים, ולכן כאן המקום הטוב ביותר לרפואתי.

עוד קרה במשך הלילה שא' הרופאים אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שבאם לא ילך לבית רפואה – יש 75% שלא יעבור את הלילה (ח"ו). כ"ק אדמו"ר שליט"א לא הגיב, וכששאל האם שמע את מה שאמר, השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א: כן, אמרת שיש 25% שכן אעבור את הלילה...].

ד"ר גלזמן ניסה לשכנע את כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר שכאן כ"ק אדמו"ר שליט"א לא יכול לקבל את הטיפול הנדרש במצב כזה, אך כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שבכל זאת הוא מעדיף להישאר בחדרו.

הד"ר ניסה שוב ואמר: סליחה על העזות פנים, אבל נכון כתוב בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"? כ"ק אדמו"ר שליט"א השיב לו: נכון, אתה צודק, אבל הרפואה תבוא מכאן.

כשראה הד"ר גזלמן שלא יוכל לשנות את עמדתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמר לריל"ג שהוא אינו יכול לקחת אחריות על המצב, כי חדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא לא בית רפואה, והוא לא יכול לתת כאן לכ"ק אדמו"ר שליט"א את הטיפולים והתרופות. הוא אמר שחייבים לפחות לקרוא לרופא נוסף. קראו לד"ר זליגסון; הוא אמנם לא היה רופא לב, אבל גם הוא הסכים שהמצב קשה וחייבים לנסוע לבית הרפואה [לפי יומן אחר, היה ד"ר זליגסון סבור שכ"ק אדמו"ר שליט"א אינו צריך ללכת לבית רפואה].

ד"ר גלזמן אמר לחברי המזכירות שהם חייבים להשיג בדחיפות רופא מומחה במחלות לב, שיתן אבחנה מדויקת. זה היה כבר סמוך לחצות הלילה, ולאחר מאמצים הצליחו להביא רופא מומחה למחלות לב שעבד בבית רפואה בסביבה. הוא ראה מיד שמדובר בהתקף לב וקבע שחייבים לקחת את כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הרפואה. כ"ק אדמו"ר שליט"א סירב ושאל מה עושה אדם שנמצא במקום שאין בית רפואה. הרופא אמר שאכן עתה זה טוב יותר, והחל להתווכח עם כ"ק אדמו"ר שליט"א. כאשר הוויכוח החל לעלות לטונים גבוהים וד"ר גלזמן ראה שהרופא לא מבין לפני מי הוא עומד, הוא התערב ואמר לרופא שמדובר ברבי, לא בן אדם רגיל, וצריך להתייחס אליו בהתאם, ואם הוא לא מסוגל לזה, שילך.

א' הרופאים שאל את המזכיר האם כ"ק אדמו"ר שליט"א נאנק מכאבים בעת ההקפות, והשיב המזכיר שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא השמיע שום קול. תמה הרופא: מה זאת אומרת, האם לא צרח והתפתל? השיב המזכיר: כ"ק אדמו"ר שליט"א רק התיישב, ולא נשמעה מפיו שום תלונה או אפילו אנחה. הרופא לא האמין למשמע אוזניו, והודיע למזכיר שכ"ק אדמו"ר שליט"א סבל כאבי תופת שמעל לכח הסבל האנושי, וסיפר שהוא רופא כבר עשרות שנים ומעולם לא נתקל באדם שהגיב לכאבים כאלו בצורה כזו.

בשעה 1:00 אחרי חצות הלילה ירד גיסו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הרש"ג, נכנס לחדר המזכירות וצלצל לרופא גדול מלונג איילנד. הרש"ג התנצל בפניו על הצלצול בשעה מאוחרת כזאת, אך כיון שמדובר בגיסו כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, לכן מבקש ממנו שיבוא. הרופא נענה והגיע כעבור שעה וחצי, וכאשר ראה את המצב הודיע שכ"ק אדמו"ר שליט"א חייב ללכת לבית רפואה, ואמר לרבנית שבאם לא – הוא יתבע אותה לדין על הזנחה רפואית ויותר מזה. לפועל, כאשר ראה שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא רוצה, הוא אמר שהוא חוזר לביתו והורה שלא ייצרו עמו קשר אא"כ יסכים כ"ק אדמו"ר שליט"א ללכת לבית הרפואה, אך לבקשת הרופאים השאיר הוראות ותרופות באם ח"ו המצב יורע, וביניהם תרופה שאם ח"ו יעבור התקף לב חזק עליהם לתת טיפה אחת ולחכות 60 שניות ובאם לא יוטב אז לתת שוב פעם טיפה, אך אסור לתת את התרופה יותר מדאי כי זה יכול לגרום להיזק גדול ח"ו.

ביני לביני התאספו 12 רופאים וכולם חיוו את דעתם שכ"ק אדמו"ר שליט"א צריך ללכת לבית הרפואה, אך כ"ק אדמו"ר שליט"א מיאן.

כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שעל הרופאים לשקול מול המעלות של השהיה בבית רפואה גם את החיסרון שבאי-הנעימות שתהיה לו אם ילך לשם נגד רצונו, ולהכריע שטוב יותר שיישאר בחדרו [בא' היומנים נרשם שגם אמר שאם יהיה בבית רפואה הדבר יעורר בהלה אצל החסידים, וכן אשר כאן בחדרו הוא בעל הבית, ואילו בבית הרפואה הוא אחד בין הרבה חולים].

כאשר הרופאים ראו שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא רוצה ללכת לבית רפואה, עזבו רובם את המקום והלכו. לאחר מכן קרא כ"ק אדמו"ר שליט"א לריל"ג ואמר לו שלא ילך לבית הרפואה, ואם צריך לקרות משהו (ח"ו) שיקרה כאן בחדר...

ד"ר גלזמן אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא רוצה לעשות איתו הסכם: הוא יהיה כל הלילה עם כ"ק אדמו"ר שליט"א ויעקוב אחרי המצב, אבל הוא מבקש שאם המצב יהיה יותר גרוע ח"ו, שכ"ק אדמו"ר שליט"א יסכים ללכת לבית הרפואה. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר: נראה אחר כך. הד"ר רצה להאמין שכ"ק אדמו"ר שליט"א מסכים...

בינתיים התקינו קווי טלפון לשירות הרופאים. במשך הלילה עשו כמה בדיקות, ובשעה 2:00 קיבל זריקה להרגעת הכאבים [מספרים שתחילה ניגש אחד הרופאים אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, ושאל האם לתת את הזריקה הזו, ונענה שאין צורך. א' הנוכחים במקום אמר ברוגזה לרופא: כשאתה שואל באופן כזה, ברור שכ"ק אדמו"ר שליט"א יענה כך; הרי היום יו"ט ולפי ההלכה מותר לתת זריקה רק בפקודת רופא! שוב ניגש הרופא אל כ"ק אדמו"ר שליט"א והפעם אמר: כרופא, אני מצווה על כ"ק אדמו"ר שליט"א לקבל את הזריקה, שכן עוצמת הכאבים מסכן את בריאותו, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הסכים מיד]. אח"כ נרדם כ"ק אדמו"ר שליט"א לזמן קצר – כ-45 דקות (מלבד זאת לא ישן כ"ק אדמו"ר שליט"א במשך הלילה – כנראה כדי שלא ייקחו אותו לבית הרפואה בעת השינה) [לפי יומן אחר נרדם כ"ק אדמו"ר שליט"א למשך זמן רב יותר – כ-4 שעות, ולאחר מכן התבטאה הרבנית שמעולם לא זכור לה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יישן למשך ארבע שעות רצופות].

בינתיים יצאה קבוצה של אנ"ש והתמימים (סה"כ 16 או 17 איש), ביניהם ר' י.כ., לאוהל [מאוחר יותר (בשעה 11:00 בבוקר) יצאה קבוצה נוספת, גדולה יותר, ובצהריים יצאה קבוצה שלישית, שהלכו גם ל"תהלוכה" בקווינס]. כמו כן יצאו לבתי כנסת בשכונות הסמוכות לבקש שיאמרו תהילים.

הריל"ג עבד על תקן של אח ועמד על המשמר ליד המוניטור, בכדי לעקוב אחר פעילות הלב. הרופאים גם אמרו לריל"ג שיכנס לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לעתים תכופות, בכדי לבדוק באם האינפוזיה הולכת כרגיל [אחרי שנתיים התבטא כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות כניסתו התכופה אז, ואמר לריל"ג: מה נכנסת אז כל כמה דקות, האם חשבו שזה הסוף?...].

במשך הלילה הביאו כמה מכונות מבית הרפואה הסמוך, "ברוקלין דז'ואיש", שאחד הרופאים הבכירים בו, ד"ר ריכטר, הורה לצוות ההנהלה שיתנו את כל המכשירים הנצרכים עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א. השוטרים ליד 770 הביאו במכוניתם את כל המכשירים [כאשר הגיע בבוקר הד"ר טישהולץ, הוא אמר שהמקום מצויד כמו בבית רפואה]. בין המכשירים היתה גם מכונה המראה כל הזמן את תנועות הלב. מספרים שהמכונה הזו הראתה על מצב לא תקין בפעילות הלב. בכדי שלא לגרום טורח לכ"ק אדמו"ר שליט"א, הביאו מכונה מיוחדת, יקרה מאוד, המעבירה את הבדיקה באמצעות גלים ולא באמצעות חוטים [בא' היומנים מובא מפי השמועה שבתחילה הביאו מכונה עם חוטים והיה זה מאוד לא נוח וכ"ק אדמו"ר שליט"א תלש את החוטים, ואח"כ הביאו את המכונה הזו] (מספרים שהרופאים היו בהתפעלות גדולה מההתמצאות של כ"ק אדמו"ר שליט"א כשראה את תוצאות הבדיקה). ג"ע התחתון וכן הזאל הקטן נראו כמו מחלקה לטיפול נמרץ, בגלל המכשירים הרבים שהובאו. כח החשמל ב-770 לא הספיק בשביל כל המכשירים ולכן פנו למשטרה שהביאו ממחסני החירום שלהם גנראטור מיוחד שסיפק את החשמל הדרוש (הנ"ל היה בהשתדלות ראש העיריה החדש מר עד קאָטש).

בסביבות 5:00 בבוקר ראה הריל"ג שינויים על המוניטור (המכשיר הראה שאין לחץ דם ואין דופק, והבינו שכעת עובר כ"ק אדמו"ר שליט"א התקף-לב נוסף) וקרא לד"ר פלדמן, שהיה במקום. הלה נתן באינפוזיה טיפה מהתרופה החזקה שהורה הרופא הנ"ל. בתחילה לא ראו את פעילות התרופה, וד"ר פלדמן צלצל לרופא מלונג איילנד, שהורה לו בטלפון לתת טיפה נוספת, ואם לא יוטב המצב – מוכרחים לקחת את כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הרפואה. הרופאים נתנו טיפה נוספת, וב"ה זה עזר ולחץ הדם התחיל לעלות ודפיקות הלב שוב חזרו.

[השמועה אומרת שבתחילת הלילה ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א מהרופאים לצאת מהחדר והם יצאו, ולאחר זמן מה נכנסו שוב, ולאחר זמן מועט ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א שוב שייצאו מהחדר והם סירבו, ובאותה שעה קיבל כ"ק אדמו"ר שליט"א את ההתקפה הקשה ביותר היל"ת (וי"א שהיה זה עד כדי כך שהיה קושי בדיבור, היל"ת)].

בינתיים, יצא ר' לייבל ביסטריצקי והורה לקהל לומר תהילים.

ד"ר גלזמן נכנס לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא חייב ללכת לבית הרפואה. כ"ק אדמו"ר שליט"א השיב בשלילה.

הד"ר ניגש לרבנית, שהיתה עדה לדו-שיח שניהל עם כ"ק אדמו"ר שליט"א במשך הלילה, ואמר שאין שום ברירה וכ"ק אדמו"ר שליט"א חייב ללכת לבית הרפואה. הד"ר הבהיר לרבנית שאם כ"ק אדמו"ר שליט"א ימשיך לעמוד על דעתו שלא ללכת לבית הרפואה, הוא ייאלץ לתת לכ"ק אדמו"ר שליט"א זריקת הרדמה, וכשכ"ק אדמו"ר שליט"א יישן יזמין הד"ר אמבולנס וייקח את כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הרפואה.

הרבנית שאלה אם זה באמת כל כך חשוב, והד"ר השיב שעד עכשיו אולי הוא לא היה צודק בהסכמתו שכ"ק אדמו"ר שליט"א יישאר, אבל עכשיו זה יהיה ממש פשע מצידו, והוא מתעקש על זה.

הרבנית ביקשה כמה דקות כדי לחשוב על זה, והיא הלכה לפינת החדר והתבוננה בינה לבין עצמה. כעבור זמן קצר חזרה ואמרה לד"ר שהיא מעריכה את מה שהוא עושה למען בעלה, ואין לה מילים להודות לו, אבל כפי שהוא אמר לרופא קודם שכ"ק אדמו"ר שליט"א איננו אדם רגיל – אם כ"ק אדמו"ר שליט"א עומד על דעתו שלא ללכת, בוודאי יש לו סיבה.

הד"ר אמר לרבנית שכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו את הסיבה, שהחדר שלו הוא קודש קודשים, אבל הרבנית אמרה שחייבת להיות סיבה נוספת, ואמרה שכל השנים, בכנות, לא זכור לה פעם אחת שהלכה נגד רצונו של בעלה, ועכשיו, במצב כ"כ חמור, האם הד"ר מצפה שתעשה משהו נגד רצונו? אני לא יכולה, אמרה, ואם כ"ק אדמו"ר שליט"א אומר שהוא רוצה להישאר כאן ולא ללכת לבית הרפואה, אני לא יכולה לתת לך רשות לתת לו זריקת הרדמה ולקחת אותו לבית הרפואה. תאר לעצמך איך כ"ק אדמו"ר שליט"א ירגיש כשהוא יתעורר וימצא את עצמו בבית הרפואה; הרי הוא יבין שאני הסכמתי למהלך הזה. אני לא יכולה להסכים לזה, סיימה הרבנית.

בשעה 7:00 הופיע לפתע הרופא מלונג-איילנד ואמר לרבנית: כעת את רואה עד כמה צדקו דבריי על נחיצות הנסיעה לבית הרפואה. אין שום ברירה! אם רוצים להציל את כ"ק אדמו"ר שליט"א, מוכרחים לנסוע איתו לבית הרפואה! כן היו רופאים שאמרו שיש לקחת את כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הרפואה אף שלא בהסכמתו, בעת השינה.

הרבנית ביקשה מהריל"ג למסור לרבנים שיחוו את דעתם אודות הנחיצות שכ"ק אדמו"ר שליט"א ילך לבית רפואה. הריל"ג אסף חמשה מרבני אנ"ש, ולאחר ששמעו את המצב לאשורו, אמרו ארבעה מהם שכ"ק אדמו"ר שליט"א חייב ללכת לבית הרפואה (ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו שיש לנהוג "כעצת רופא מומחה"), מלבד הרב דוד חנזין שאמר שאם כ"ק אדמו"ר שליט"א אינו רוצה – לא צריכים הרבנים להתערב.

כאשר הריל"ג מסר לרבנית מתוכן הדברים שרובם של הרבנים מחזיקים שכ"ק אדמו"ר שליט"א צריך ללכת לבית רפואה, החלה הרבנית לעשות הכנות לזה, ובקשה מהריל"ג למסור לכ"ק אדמו"ר שליט"א את חוות דעת הרבנים. הריל"ג לא רצה למסור את הדברים בידעו שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא רוצה ללכת לבית רפואה, וביקש מהרב חודקוב למסור את הדברים.

כאשר נכנס הרב חודקוב, אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: מכיון שאני יהודי דתי ("אַ פרומער איד") ושומע בקול רבנים, לכן אני מבקש שהרבנים לא ימסרו את חוות דעתם בנושא כיון שאני לא רוצה ללכת לבית רפואה [לפי יומן אחר אמר הרב חודקוב לכ"ק אדמו"ר שליט"א שיש לו מה למסור בשם הרבנים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א השיב: אל תגידו לי מה שאמרו הרבנים, כי באם אני אשמע מה הם אמרו, אזי עלי לציית להם, אבל אם אני לא אדע מהי דעתם, הרי אז איני עושה נגד דעתם].

הרב חודקוב יצא ומסר את הדברים לרבנית. הרבנית שמעה ואמרה לרופא: עפ"ז אנחנו נשארים פה. בשמוע זאת, כעס הרופא מאוד ואמר דברים חריפים לרבנית וחזר לביתו. ד"ר גלזמן אמר לריל"ג שחייבים להביא רופא נוסף. הוא אמר שמכיר רופא יהודי צעיר משיקאגו, שתמונתו הופיעה בדף השער של המגזין היוקרתי "טיים", בשם ד"ר אירא ווייס. ד"ר גלזמן הבהיר שהרופא הזה ייקח בוודאי סכום כסף גדול, והריל"ג אמר שכאשר מדובר בכ"ק אדמו"ר שליט"א – הכסף לא מהווה בעיה.

בינתיים הגיע לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ד"ר טישהולץ, שנודע כרופא מומחה לענייני לב.

[מספרים שבערך בזמן הזה באה"ק שלח האדמו"ר (ה"בית ישראל") מגור את משרתו שייצא החוצה וישמע מה החדשות. כשחזר, סיפר ששמע שאדמו"ר מליובאוויטש עבר התקפת לב. האדמו"ר מגור שלחו שוב וחזר וסיפר ששמע שלא היתה זו התקפת לב אלא רק עייפות, ואמר לו רבו: "הלוואי וואָלט דאָס געווען אַזוי". גם מספרים שהאדמו"ר מרימניץ היה בלילה זה בקליפורניה ובעת שערך את ההקפות יצא להקפה שניה לחדרו לומר תהילים – כנראה הרגיש משהו].